השיר הבא ידגים חוזק מבני בגשרים בין אנשים:

נכנסת לאוהל הקרקס ומישהי יושבת במקומך
אתה אומר לה סליחה גבירתי אני איש הטרפז
והכיסא הזה - עליו אפול כשאפספס את המוט
היא מחייכת והנה טיפ: שבור את הקרח עם בדיחה
רק אחרי שתוודא שבעלה לא יושב לצידה
ליצן וילדים צוחקים רגעים בנאלים ודומיהם
ראית איש נורה מתותח ראית
יותר מדי אבק שריפה
(כותרת נפלאה לביוגרפיה שלך)
אש ועשן רגעים בנאלים של אסון קטן
ראית ריקושט של פילים מאולפים והיא כל כך שלווה
אתה אומר לה אין כבר מה לעשות הוא מת
בואי איתי בואי איתי בואי
וידה נכונה בידך כמו ציפורניים וכשאתם בחוץ
הן כמעט מתעקלות לטפרים סביב הטבעת
יצטרכו להיות שינויים חשבת תכשיטים יוסרו
זכרונות מסוימים יטחנו לאבק ויושלכו לרוח
ילדים מתים כן אבל גם אימפריות והעולם
עדיין סביב צירו חוגג
כי היא חייכה אליך וחייבת
חייבת להיות לכך משמעות

מ.ש.ל.

ידידו הטוב ביותר נעמד מעליו
מלקק את פניו בתמימות חייתית מנוונת
הוא היה מחייך ומקבל בתודה את דביקות הלשון
לו היה לו כלב

ידידו תמיד עשה את הבלתי צפוי
וזה תמיד הפתיע אותו
כי אנשים שלובשים חליפות נחשבים קלף בטוח
מישהו להתקשר אליו אם אתה זקוק לעורך-דין

אבל ידידו למרות החליפות והליקוקים היה בן אדם
מישהו לשרטט איתו את כישלונותיך העתידיים
על הנייר הדק שזה עתה גלגלתם
ולמצוא איתו פגמים בבחורות יפות מדי
כאילו הייתם בני-עשרה הפוחדים להביט לחיים בעיניים

לפעמים גם הוא רוצה להיות בלתי צפוי
להיכנס למועדון עם אזניות או לשדוד קבצן
אבל הוא לא הטיפוס שילקק ידיד
אלא זה שעוצם עיניו
כשנשימה מהבילה שוטפת כמו ערפל
ואף מלטף את עפעפיו