ערב חג שקט בעיר זרה שהיא הכי שלי.
מרפסות ירושלמיות תלויות מבניינים.
הרחובות נושמים לרווחה.
האוויר, קריר - מזמין אותי לנשום אותו.
ואני ממלאה בו מלוא הריאות.

ערב חג עצמאי, לבן ונקי
אקנה לי שמלה לבנה
בה אלביש את עצמי
אצא אל הרחוב
אביט לעצמי בעיניים
אטפח לעצמי על השכם
אמזוג לי כוס יין

ערב חג אישי, חדש ושלי
בלי משפחה וכלים עמוסים
אמלא לי צלחת בזיתים ירוקים
אטביע גופי בכורסה בסלון.
אהיה רק שלי היום.

ערב חג רגשי, לבבי, עמוס תקווה.
בלי חלומות עתירי דמיון לעתיד
בלי לרצות את ההוא או אותך
אבלה עם עצמי בערב חג סתווי
ללא שמץ של חוסר מנוחה.

ערב חג שליו כזה, אמיתי.
בו ליבי לוחש לעברי בקריצה:
"יהיה טוב"
ממש כעכשיו.