יושבי הקרנות בגבעתיים
בצידי הגן הפרוע
יושבים ומביטים ניכחם.
פותחים בשיחה: "תבואי אלי תטעמי דג מלוח משגע..."
העצים עימם מרשרשים קטעי שיחה,קטעי מבט.
בקצה קרחת היער,היכן שגדל הדשא,הירוק,קצר ודליל
עודני זוכרת את אבי הטוב, זורק פרוסות גבינה צהובה
אל כלבנו הבוקסר ואומר לו:"לך תביא."
אבי, שאהב את הישיבות, הגניות, הללו תרם לי רבות
לאוסף זיכרונות הילדות שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.