[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיר שליט
/
שבריריים

השעה הייתה מוקדמת יחסית, שמונה בערב בערך. בפאב היה אור נעים
רך כזה והבירה קרירה בדיוק כמו שאני אוהב. ישבתי על הדלפק
והברמנית הייתה מספיק יפה בשביל שיהיה נעים לגלגל שיחה.
לפתע היא נכנסה והחשמל שרץ לי בגוף היה יכול בקלות להאיר את
ירושלים לכמה שעות. ישבתי עם הגב לכניסה אז היא אפילו לא
הבחינה בי, היא והתורן נכנסו וישבו ליד שולחן בפנים.
לא ראיתי אותה עשר שנים ועדין חשבתי שהיא יצירה מיוחדת שהאל
השקיע בה מחשבה מיוחדת.
הטעם המתוק של השפתיים שלה היה לי עדיין ברור מאד בזיכרון,
הריח המשכר שבשיער והעור הלבן הרך שכיף למעוך אותו.
אין ספק שהמוח מתעתע בנו. אחרת למה הוא ננעל על מישהי אחת כל
החיים?
מיד אחרי שנפרדנו החלפתי אותם בשרשת ובאובססיה, אחת יותר יפה
מהשניה והתחליפים לא הספיקו, אז מה אם זה רק תעתוע של המוח?
הוא עושה עבודה מספיק טובה בשביל שהתעתוע יהיה מציאותי לגמרי,
עבורי בכל אופן.
אפשר?
שמעתי לפתע קול שניפץ את בועת המחשבות.
משמאלי עמדה שחורת שער אחת עם ג'ינס שארז רגלים מפציצות מתחת
לבטן שטוחה שחשפה חולצת בטן מהוהה, שער חלק נוצץ ומתפזר...

כמו קפה שחור חזק וריחני בבוקר שאחרי הרבה אלכהול וסיגריות.
הזזתי עם הרגל את הכסא לעומתה והיא התיישבה עליו עם שלושת רבעי
גוף פונה לעומתי.
הייתה שתיקה, לא שתיקה מעיקה, כי אם שתיקה שווה, צלולה כזו
שבמהלכה אפשר לבחון אחד את השניה בשקט.

היה משהו בפנים שצדודיתם הבריקה למולי שסדק לי את הלב, ואל
הסדק הזה היא שברה ברכות את השתיקה.

"אתה לא זוכר?"
"תזכירי לי ?"
"שאלות על אלוהים".

אני יושב קדימה וזה אחד הקורסים הבודדים שהיה שווה להקשיב.

"אה..",
"איך קוראים לך?".
"כינרת".

היה לה משהו עצוב בעיניים, והשיחה התחילה להתגלגל בתדר אמיתי
כזה בלי זיופים.
והנס התרחש, בתוך כמה דקות שכחתי שאני באותו חלל מוקף קירות
קמורים  מכוסים  שפריץ לבן עם שודדת שפרצה לי לחזה .
אפילו לא שמתי לב כשהיא והתורן עזבו את המקום.
אצלה בחדר כשהבגדים התעופפו והתשוקה הייתה מכוסה בשכבה איכותית
שעשויה מחומר לא ידוע ורק ברגש הכי דק מזהים אותה, כשהעולם
החיצון הפך לריק והמיטה למרכז העולם, פתאום הרגשתי שהוא שם,
בהתחלה לא הייתי בטוח, אז הנחתי את היד על החזה והרגשתי אותו
פועם בחוזקה.

בבוקר, יצאתי בלי לחכות שהיא תקום, פשוט יצאתי וקמתי, ובחוץ
האוויר היה כל כך מתוק שפשוט כיף להסניף אותו לריאות.
הלכתי שעות על המדרכות מתחת לעצים שצלליהם מרקדים עם רוח
סתווית, ושמחתי שהוא פועם שוב ושהוא מזרים לי חיים בכל הגוף.
והשירים הכי יפים התנגנו לי בראש, והצבעים היו ברורים וחזקים
והמראות היו חים והעולם היה מכוון היטב בפוקוס הכי חד.
ועד היום לא ברור לי אם היא הייתה מלאך או נערה שדרכה הצטלבה
בדרכי .
ועד היום לא ברור לי אם יש אלוהים ומלאכים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חתול.




מתוך" 101 דברים
ג'ינג'יים"
בהוצאת פאקינג
ג'ינג'י


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/10/07 12:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר שליט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה