היה חם. אני נזכר בחום שהיה אז וזיעה מתחילה להופיע לי על
המצח.
לחות של 70% לכל הפחות. השמש עמדה במרכז השמיים והכתה בכל החיי
על האדמה אפילו בצל היה חם ואי אפשר היה לברוח ממנו.
המאוורר עבד שעות נוספות. מסתובב ומשמיע קולות של חריקה כאילו
התחנן למנוחה .המזגן עבד אף הוא, אבל חוץ מתחושת קרירות קלה
שהקנה לא הורגש כלל.
נדמה היה כאילו אפילו לאוויר אין כוח לזוז משום שגם הוא התעייף
מהחום הכבד. פתאום התחלתי להרגיש את זה. הרגשה מוזרה שמזמן לא
הרגשתי.
בהתחלה חשדתי, לא זיהיתי אותה. קמתי מהכיסא וניגשתי לחדר
האמבטיה.
פתחתי את הברז והמים פרצו בשטף, שטפתי את הפנים והבטתי בדמות
במראה. היא נראתה שונה, לא כמו בכל יום. לא הצלחתי לאמוד את
השוני.
סרקתי במהירות את השינויים האופייניים שמתרחשים בבן אדם ביום
יום.
"הסתפרתי?" שאלתי את עצמי, "כן, שבוע  שעבר" ומייד עברתי
לקטגוריה הבאה.
"התגלחתי?" אמרתי תוך כדי שאני מעביר יד על הזיפים הבהירים שלי
והגעתי למסקנה שאני באמת צריך להתגלח.
"השתזפתי?" לא, נשארתי לבן כמו שהייתי, אמרתי לעצמי.
אז מה השתנה? אני לא מבין?
לפתע שוב הרגשתי את זה. כאב חד כזה, הרגשה מוזרה כאילו נפער לי
בור בחזה ככה ממש ליד הלב. הדבר ממש הטריד אותי אבל התעייפתי
מלעמוד ולחפש אחריו.
חזרתי לחדר ונשכבתי על המיטה. עצמתי את העיניים וניסיתי
להירגע, ברקע זמזמתי לעצמי את השיר שתמיד מרגיע אותי. נו זה של
שוטי הנבואה, קול גלגל.
"קול גלגל המתגלגל, למטה למעלה.
מרכבות סתומות עולות ומתגלגלות ..."
שוב כאבים. טוב זה כבר ממש מטריד, חשבתי לעצמי, אולי אקח כדור
נגד כאב ראש ואלך לנמנם, אבל לא מצאתי את הכוחות לקום מהמיטה.
יותר מידי אנרגיה שצריך להשקיע ובחום כזה זה ממש לא בא בחשבון.
צריך לשמור על כל גרם של אנרגיה כי פשוט אין לדעת מתי תצטרך
אותה.
הטלפון צלצל. "אש, בליבי בוער אש ...", הרינגטון שלי.
ואז הבנתי סוף סוף.  
פתחתי את הפומית ופתאום נטענתי במאות קילוגרמים של אושר,
במיוחד אחרי שזיהיתי את הקול המתוק שלה. הבנתי שההרגשה המוזרה,
זאת שחשבתי שאיבדתי לפני שנים חזרה. אז כנראה שאחרי הכל מצאתי
אותה, ואני שוב מאוהב.