היד החזקה נשלחת לצוואר החשוף, לוחצת ולוחצת, מתענגת על קולות
הגסיסה שרק מתגברים.
העיניים הקרות מסתכלות על הגוף המתפתל, מתמוגגות מאושר איך
ששאריות החיים בורחים ממנו.
השפתיים הקופאות שולחות מלות שנאה, מתעקמות לחיוך קשה כשדפיקות
הלב לא נשמעות יותר.
הנפש שלא מרגישה דבר, מתלבטת איך תמלא את זמנה ברגע שתסיים את
מלאכתה.
השכל האדיש, תוהה בסתמיות מי משניהם רחוק יותר מהקיום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.