ושוב אני - נעלם קפוא
קופץ ממגדל השעון התקוע
ותכף אשבר למיליון רסיסים
כשהרצפה תתקרב אליי
או אני אליה-
ואולי אני חומד את קירבתה
הרי אותה אני מכיר יותר
מכל אישה זרה, עוברת
חולפת על פניי בלי היסוס
חולפת משאירה אותי,
עורג להצטלבות המבטים
מייחל שהשעון ייעצר כמו כעת,
ברגעים הנכונים.
ושוב אני - נעלם קפוא
צולל אל כחול האוקיינוס
ותכף אשקע לעולמים
כשהקרקעית תתקרב אליי
או אני אליה-
ואולי אני שואף להתקרב
אם עוד נותרו בי שאיפות
ואיך ממשיך עם משחקי מילים
ועולה בי החיוך
עליצות אירונית מתוך שקיעה
והנה הקרקעית
והנה הריצפה.
למה לא הסכמת - אישה?