יש לי ארון,
לא נותן לישון.
אבל הוא סגור עכשיו.
יש לי ארון.

ובארון יש חלומות טובים,
כשאפתח אותו יהיה לי טוב.
ובארון אין דם או כאבים,
וכשאפתח אותו אהיה קרוב,
לשמיים, לעופות ולציפורים.
לאנשים האוהבים שאינם עכשיו.
לאדמה ממנה באתי ואליה אשוב.
לתקוות האבודות שחוזרות והולכות,
שוב ושוב.

אך בארון יש זקיף ששומר.
לכל דבר שמוציאים צריך על משהו לוותר.
ואי אפשר לגנוב מבלי להענש,
הזקיף תמיד ער.
ואם הוא נעלם, הוא תמיד חוזר.


אז אני חושב על כל מה שלקחתי,
מתכונן לרדת למטה מדרגה, מדרגה.
למטה הצינוק.
מגלה שהוסיפו מכונת עינויים חדשה.
סובל בשקט.


ואז אני נרדם מהכאב וחולם.
ובחלומי אני רואה את הזקיף צועק ומתלהם.
ועובדיו כורים בור באדמה.
אדמה שלווה.

ארון המתים יורד לאט לתוך הבור.
ולפתע הכל נהיה שחור.
ואז אני מבין שהזקיף שם רק בגללי,
והארון עליו שמר הפך להיות ארוני שלי