דפנה קי / משאלה |
בנשיקותיי העייפות.
חבק אותי. אני רוצה לאבד את קווי המתאר
של אני בתוך אתה.
אני רוצה, אחרי לכתך, לכרוע על ברכיי
בפני הוריך, ולומר,
"אהבתי אותו בעבור זרועותיו החזקות. יחד למדנו
להפוך אותן למגן."
האם הן מגינות גם עליך עכשיו? האם
הרובה החלוד, שהאבסת בבוץ ובפיח חם
בטוח ביניהן, כפי שאני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|