דפנה קי / בוקר |
עורבים ניתזים אל שחר חם
ומתאדים בקול תסיסה.
שתי טיפות אחרונות של תה בחלב,
כבדות
וסמיכות מסוכר, נושרות מכוס הפלסטיק.
גל של עננים קובר את עיי הכפרים, הטרסות, שורות
הזיתים. כאילו אין כפר שלא בער הלילה.
השרפה האמתית הייתה רחוק מכאן, אולי
לא הייתה.
אולי לאש האמתית יש צבע אחר.
של עור ושל זית.
וריח אחר, של זיעה ושל קפה. אבל היא
מייסרת את הנפש באותה מידה, ומכלה את
העצים והבתים והבשר...
אותו דבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|