דבש הלילות ניגר על עורי
גם תחת שמיכת הפיקה.
כל תריס בי מוגף.
ניחוח דוחה היתושים, במקום לערסל,
מעביר קיסמים חדים באוזניי, בציפייה דרוכה
לבואם.

ובבוקר -
הם פצעים על הקירות
חומים, כאילו כבר שנים
שאריות רגליים רצוצות
מזדקרות,
כשיירי חלום אחרון.

רגליי עכשיו - פורצלן סדוק
כמו רצתי מתוך התרדמת.
לא ראיתי צעדיי, עתה
אינני יכולה ללכת.

אשב על מיטתי, צלי
יימחץ בין הקיר לגבי
וגפיי יבחשו בסדינים.

סגרו התריסים
בחלון עם הים
שיבלעו דומם
את קצף הגלים.