הקנאה שאוכלת אותי מבפנים
כשאני שוב עוצמת עיניי בחשכה
לרגע פוקחת אותן, מסתנוורת מהכוכבים
ודמעותיי מזדהות עם נצנוצם הכואב.
הקנאה שאוכלת אותי מבפנים
כשאני מתאמצת (ובעצם איני רוצה)
לראות את הדברים בדיוק כפי שהם
אתה שם ואני פה
והכאב מתעצם.
הקנאה שאוכלת אותי אותי מבפנים
מותירה בתוכי חורים שחורים
החורים גדלים והם סודקים את התקווה
אני מדמיינת אותה ואותך בים
ואתם לא בונים ארמונות בחול.
הקנאה שאוכלת אותי מבפנים
הייתה לי זרה בעבר, לא מוכרת
כעת היא עולה חדשה, בדמיוני הפרוע מכול
אני רוצה לחבק אותך עכשיו. חזק.
רק הבטח לי. אל תלך לים יותר
בלעדיי. |
