היא עמדה מול המראה כבר שעות. מסתכלת, בוחנת, מנסה להבין מה
השתנה, מה היה שם אתמול והיום איננו עוד. מנסה לשחזר את כל
צעדיה אתמול, תוך כדי צחצוח שיניה.
אתמול היה יום ככל הימים שקדמו לו. היא קמה בבוקר אכלה ארוחת
בוקר של קפה ועוגייה, ככל בוקר, ויצאה לעבודה. אמנם העבודה שלה
הייתה מייאשת, אבל מה שנעלם לא היה בגלל זה, אחרת זה היה קורה
כבר לפני שנים - הריקנות הזו. הריקנות האוכלת אותה מבפנים ולאט
לאט מכרסמת כל חלק בה. אחרי העבודה היא נפגשה עם חברות שלה,
כמו בכל ערב יום שלישי. הן הלכו ביחד, זה היה מנהג קבוע שלהן,
בערבי שלישי להיפגש בבית הקפה השכונתי, לרכל קצת ולאכול משהו
קטן, רק הן, בלי אף אחד נוסף, קצת זמן בנות. הן היו חברות
טובות עוד מביה"ס היסודי, אז הן היו באותה הכיתה, ואח"כ גם
בחטיבה ובתיכון. בזמן שרותן הצבאי לא הצליחו להיפגש כמו פעם,
והחליטו כאשר הן ישתחררו יהיה להן ערב רק להן, שבו יוכלו
להתעדכן אחת על השנייה.
אחרי הארוחה המסורתית היא חזרה לביתה, לחבר שלה מזה 4 שנים. הם
עוד לא רצו להתחתן, הם לא חשבו שזה זמן מתאים, אבל מתי זה זמן
מתאים להתחתן?! להתחתן משמעותו להיות בוגר, והם פחדו מהבגרות
הזאת, אז ם החליטו לחכות עוד, לנסות עוד את הביחד שלהם. חבר
שלה פתח לה את הדלת בחיוך גדול וסיפר לה שהיום הוא קיבל את
התשובה מהגלריה, הם עושים לו תערוכה. הוא היה מאושר והיא הייתה
שמחה בשבילו,כי לזה הוא חיכה כל השנים.
באותו בערב הוא הכין לכבודה ארוחה רומנטית לאור נרות, הוא ידע
שזה יעשה לה טוב. הוא נישק למצחה ואמר לה כמה הוא אוהב אותה
וכמה טוב לו איתה. הוא גם אמר, שהוא רוצה שהם יהיו יחד לעד,
והיא הייתה מאושרת, לזה היא חיכתה כל השנים הללו.
היא עדיין עומדת שם מול המראה, וחושבת לעצמה כמה היא צריכה
להיות שמחה ומאושרת, אבל היא לא מסוגלת. משהו בפנים נעלם לה,
והיא לא ידעה מה? ולמה?
היא חשבה לעצמה שאולי היא נלחצת מהיחד הזה, ולכן החליטה ללכת
למקום שבו תהיה קצת לבד, למקום שלה, שם בים.
היא נסעה למקום שלה, בים, העיר נעלמה מאחורי גלגלי המכונית,
היא לא שמה לב לאן היא נוסעת ואיך, ככל שהתקרבה כך היא התחילה
להרגיש יותר שלמה. היא ישבה שם על החול, השמש התחילה לשקוע
ממולה, וקרניה שורפות את עיניה. היא נתנה לגלים ללטף אותה. היא
התמכרה למכות העדינות של הים על גופה, ולאט נסחפה עמוק יותר
ויותר אל תוך הים האוהב. והנה הוא מחבק אותה בזרועותיו החזקות,
לוקח אותה עימו לעד.