מכינה ארוחה לאהובי
אלך לשוק התקווה
שם אני הכי אוהבת
שנים שלא הייתי
שם אני הכי אוהבת
שם אין תיירים
רק חברים
חברים מהיסודי
אני רואה אותם.
אני מתביישת ונבוכה
הם נראים לי כבר גדולים
ואני
כאילו נשארתי בב'2
עם הסנדלים
ועם התיק
הגדול
יותר מידי גדול

על הפרק ארוחה
לאהוב מאהובה
מדמיינת את עצמי במטבח
ומסתכלת לעצמי בסיר
מה שמתי ומה חסר
טועמת וקובעת

'יש צורך בהרבה עשבי תיבול '
כך החלטתי ועכשיו קדימה לעבודה!
אני מחפשת אותה בעיניים
הזקנה שיושבת באמצע השוק.

שהייתי ילדה היתה נותנת לי תמיד צביטה
ואומרת לאבא שיום אחד אני אהיה יפה
היא נפטרה
ועכשיו יושב שם הבן שלה.
'פטרוזיליה וכוסברה בבקשה
ואם אפשר אני רואה חילבה טרייה
אז לזרוק לשקית איזה קופסה.

מלקקת אצבעות וממשיכה במסע.
חושבת מהרהרת ומגיעה להסכמה
יש צורך בלחם
או לחמניה
אפשר גם חלה
אבל הכי
אני אוהבת פיתה
חמה
שעושים ביד
בהמון אהבה
צריך לדעת ממי לקנות
אבא שלי תמיד היה אומר לי שהייתי קטנה
כי יש רמאים
ויש ירקות לא טריים
צריך לדעת ממי לקנות.

הזקן העיוור.
בא לי לחבק אותו
ולברך אותו
ידעתי שעליו אני אוכל לסמוך
הוא עדיין כאן
אני נושמת לרווחה
הוא עדיין כאן
הוא יודע שאני מחייכת
ומחייך חזרה
מוסיף לי עוד לחמניה
רק בשביל ההרגשה
הוא עשה לי את היום
אני לא מאמינה שהוא עדיין כאן

הארוחה כבר מתבשלת לי בפה
אני חייבת להוסיף ג'ינג'ר
יש פה מקום של העובדים הזרים
עוד כמה צעדים ופנייה קטנה שמאלה
ומי שמכיר יודע
יש להם שום מיוחד
וג'ינג'ר.
עוברת ליד האטליז
ורואה את הדם על המדרכה
לפני שהריח בא לדגדג לי בנחיר
באה הספרית ושפכה את השמפו של הריצפה
ניקתה את המדרכה לפני שבת.
היא עדיין עושה את זה
חייכתי
נשמתי לרווחה.

חם מאוד
השוק קורא לי חזרה
אני מסתובבת
ורק על דבר אחד אני חולמת
ושוב הטעם מתעורר לי בפה
את המיץ הירוק
ששנים לא שתיתי
רק אותו אני רוצה
ואם כבר אני כאן
אז מגניבה גם קובה
רק בשוק התקווה
אין שם תיירים
חברים שלי מהיסודי
הם כבר אנשים בוגרים
עם ילדים
ואני מרגישה..
עם חולצה כחולה שגדולה עלי
וסנדלים לבנות
והתיק הורוד
הגדול
יותר גדול ממני
ושקית-
שקית עם פיתה פטרוזיליה ושום.

נשימה עמוקה
אפילו חייכתי לעצמי
יצאתי לכיוון הבית
וכאילו
הוא הרגיש הכל
הביא לי פרח ואמר שבת שלום.