זה נכתב לפני שנה, קשה להאמין איך הזמן עובר. בדיוק לפני שנה
שהכרתי אותך, על מדרגות הכיכר. ואז התחלתי... אפילו תאריך לא
כתוב.


הלב שלי נשבר הוא לא יחזור לעבר
אתה מאושר עם אחרת ואני נשארת כואבת
יושבת, בוכה בצד
יודעת שמעכשיו אהיה לבד
כי אותי יותר לא תאהב
בשבילך הייתי סתם מעקב

אני יושבת כותבת שירים אותם רק המלאכים שומעים
מביטים עליי מלמעלה ואומרים לי להתקדם הלאה
לשכוח הכל לא לחזור
לשכוח לא להביט לאחור

אבל מה שהלב שלי מרגיש
אני יכולה להכחיש
יכולה להתעלם או לראות
אך ממך לא אזכה לתגובות

הזמן עובר עם הזמן שוכחים
אבל בלב שלי יישארו החורים
חורים שחוטיהם נפרמו
בגללך ובגלל עוד רבים שפגעו
והנה עוד אהבת נעורים
שאותה מהר שוכחים

אני מביטה בך בעיניים האלה
חושבת על זה שחיי לא כאלה
כי כשיצאת משם לא נעלת מאחור
שם בפנים הותרת בי חור
חור שגדל וממלא את כולי
חור שצועק ובמכאיב רק לי...


עכשיו אני קוראת את זה... כמה דרמה, כמה כאב... והכל בגללו?