אז אמרתי שנאמר והיא תאמר את המשפט המדובר
נתמקם מתחת לעץ האלון, נצנח לרוממות רוח מהפנטת.

האמת?
אני מדבר הרבה שטויות.

משכתי ארוכות את המצב שהיא מושכת במושכות
אבל בסוף המשכתי.

רגל על רגל מתחת עץ אלון, כובע קש על הראש -
שהשיער לא יתמכר לאור החמה.
קורא "מבעד לראי" וזה מעניין אותי להפליא,
ואני מבין שאני לבד, שאני לבד ואני מכור,
שאני לבד ומכור לפנטזיה.

זה לא נגמר כאן,
העולם יוביל אל הברירה הטבעית
למצוא באיזה רגע סתמי את הגברת האמיתית.

צבע שיער צבע השקיעה
מזג חם, אדום...
לפתע אני מתעורר מהחלום,
ומבין שזה היה... אולי... הארה.

זה לא נגמר כאן,
העולם יוביל אל הברירה הטבעית
למצוא באיזה רגע עני את הגברת האמיתית.