עוד מעט עומד להסתיים הקיץ האהוב עליי כל כך. השמש, הים,
הבריכה.
הבחורות היפות בביקיני ייעלמו, ויעטו שכבות של בגדים, שאינם
נגמרים, אפילו לעשות סקס כבר יהיה מסובך, כשצריך להוריד ערימות
בגדים מעליך.
חשבתי לי, שכדאי שאנצל את הימים שנותרו בכדי ללכת לים.
סיימתי את יום העבודה, והחלטתי ליישם את הדבר, נסעתי לים, כאשר
אני יודע, שכל איחור הבייתה ולו הקטן ביותר, אני זוכה לצלצול
מהנינג'ה.

הנינג'ה זאת אשתי היקרה (למי שלא הספיק לנחש), אשר לא נותנת לי
מנוח, אפילו לדקה.
חברים אין! בילויים אין! - בעצם אין כלום, רק להיות צמוד לתחת
שלה 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, אבל עם זאת לא יכול בלעדיה,
ואין לי התנגדות לבית המעצר.

ואכן, עוד בדרכי אל הים החל הטלפון לצלצל, על הקו הייתה
הנינג'ה, וכל תירוץ שלי מתעכב בעבודה, פקקים, וכד, שום דבר לא
עבד, תגיע עכשיו פקדה, בוא לעזור לי עם הבנות.

היום החלטתי להתנגד, רק קצת, ממש טיפטיפה, לבית המעצר, פשוט
רציתי קצת חופש, לצאת מהשיגרה, להשתחרר, רציתי להיות לבד.
אז החלטתי להשאיר את הפלאפון ברכב (חבל שהמציאו את המכשיר
המעצבן הזה, אשר לא נותן מנוחה, ובנוסף הורס את הבריאות),
החניתי את הרכב, וירדתי לים, הורדתי את הג'ינס והחולצה, והלכתי
לשחות עם התחתונים. שהיתי במים כ- 20 דקות ויצאתי בחזרה לחוף.

וואו, איזה כיף, 20 דקות של תענוג, של שקט, רק אני ורעש הגלים
המתנפצים לתוך גופי, פנטסטי.

התלבשתי כשאני עדיין רטוב וגם מלא חול, הלכתי לרכב ונסעתי
לכיוון הבית, הספקתי לראות שבזמן ששהיתי במים, הנינג'ה הספיקה
להתקשר 17 פעמים, לפני שהטלפון שוב צלצל, עניתי ואמרתי שאני
בדרך הבייתה. הנינג'ה שפכה קיטון מים רותחים על כך שאני מאחר,
אבל אני הייתי רגוע ושליו, ציינתי שאני אגיע במהירות האפשרית,
וכשניתקתי הודיתי לים על 20 דקות, אשר הורידו את מפלס הלחץ
שהייתי בו בתקופה האחרונה, עשרות מונים.

הגעתי מיום מלחיץ בעבודה, לערב עוד יותר מלחיץ בבית. אך הכל
עשיתי בכיף בשלווה וברוגע, שלא הייתי בהם הרבה זמן.
התקלחתי במהירות, והלכתי לשחק עם הבנות, אח"כ החלפתי טיטול
לקטנה, עשיתי מקלחת לשניהם, הלבשתי אותן, הכנתי להן לאכול,
ושמתי אותן במיטה, כשלגדולה אני מקריא סיפור לילה טוב, ואחרי
שהן נרדמו, הלכתי לפנק את הנינג'ה שלי, הרי ציינתי שלמרות הכל,
אני לא יכול בלעדיה.