נכנסנו בסערה הביתה, מרוב התרגשות אפילו שכחתי לנעול את דלת
הבית. אני מקווה שהורי, הגרים עימי, לא יכנסו במפתיע. אין לי
כח להטפות המוסר הצדקניות שלהם. דחפתי את שירלי אל שולחן
האוכל. היא החלה מנשקת אותי בלהט תוך כדי שהיא פותחת עם שתי
אצבעותיה המיומנות את כפתור מכנסי, פורמת את הריץ' רץ' ושולפת
את איבר מיני שהזדקר מאליו. עשיתי כמוה והפשלתי את מכנסיה. היא
רצתה שאכנס אליה וניסתה להתחבר אלי כאילו היינו מטוס תידלוק
המתדלק מטוס קרב בעודם באוויר.
סובבתי אותה וכופפתי את פניה אל עבר השולחן. פיסקתי את רגליה
עד הגבול אשר שמו לי מכנסי הגי'נס ההדוקים שלה. החדרתי את
איברי אל אחוריה הלוחצים. מרוב הלחץ כבר חששתי שאני הולך
לגמור. ניסיתי להתאפק ככל יכולתי.
אך, איך הייתי רוצה קפה נמס, מגורען אחרי הזיון. אין כמו קפה
נמס על חלב רותח. מה יש במשקה הזה, חשבתי לעצמי, מה יש בו שכבש
אנושות שלמה ושיעבד אותה אליו. בני האדם חושבים שהם שולטים
בעולם? לא ולא. זהו הקפה. אני, למשל, לא יכול להתחיל את היום
ללא כוס קפה. אני גם לא יכול לסיים את ארוחת הערב שלי בלעדיה.
אני גם חייב קפה בהפסקת הצהריים שלי בעבודה. אלמלא כוס זו, לא
אוכל להמשיך לעבוד.
כולם חושבים שזהו הקופאין. זהו הסם החום שחור הממכר את בני
האדם. אך אני חושב שזה משהו עמוק יותר. בקפה יש כישוף, ללא
ספק. כישוף שגם הקופאין התמים נכנע לו. המצאה של אלוהים שראה
את הנולד ולא רצה לאפשר לבני האדם ההרסניים לשלוט בבריאתו,
ביציר כפיו. לכן הוא החליט לצחוק עליהם. הוא אמר לעצמו שהוא
יברא משהו חזק יותר מבני האדם. שישלוט בהם, בלי שהם ידעו על
כך. כל האנשים יודעים שסמים זה מסוכן להתקרב, לכן רובם לא
מתקרבים. אך קפה? אפשר גם אפשר להתקרב. הוא תמים, בסך הכל משקה
של בוקר. תמשיכו לשתות חברה. אין כמו קפה.
בלי להרגיש גמרתי בפי טבעתה של שירלי. אפילו לא יודע כמה זמן
ארך הזיון. יאללה, אין כמו כוס קפה עכשיו. |