הרוח הקרירה ממשיכה לסחוף אותי
גם שאני קופאת במקום, שאני רוצה להישאר ככה - לעצור
היא דוחפת אותי קדימה, חזק
דורשת ממני להמשיך, כי אין ברירה אחרת
אין ברירה אחרת שהיא מרשה לי לעשות

ואני צועקת ובוכה, צועקת וקר לי
ואני מתמוטטת ובוכה, בוכה בלי כוח
והקור חודר עוד יותר עמוק, לתוך החולשה
אז אני פשוט קופאת במקום
הצעקות הופכות לגסיסה
אבל הרוח, הרוח ממשיכה

וכך אני שוב נסחפת במעגלים סביב העולם
במעגלים סביב כולם
במעגלים סביב עצמי
לרגע אני נעצרת, מסתכלת בראי
ואני לא יודעת מה אני רואה, או מה אני רוצה לראות
אני מנסה להבין את המשמעות של לחיות, מול עיניים בוכות

ופתאום לשנייה המבט חודר לתוכי
פתאום לשנייה אני מרגישה במקום מבטיח
שאולי שם אני באמת יצליח

אבל המבט נעלם, זאת רק הרוח שוב חודרת
יותר ויותר קרה
מפילה את המראה
סוחפת אותי מעליה, סוחפת אותי בחוזקה
עוד סיבוב ועוד סיבוב
לא נותנת לעצור, מפזרת רק עוד קור
רק עוד קור...