רק לארוז את הבית,
לכסות את ההוצאות,
להפרד מידיד או שניים
ולשחוט את עצמי.
ודי.

עוד מעט הכל ייאכל,
הרהיטים, הבגדים, החתולים.
ומישהי שאני לא מכירה
תעמוד לי מעל הקבר,
אראה את נחיריה - והיא תזיל דמעה.

ואז אעבור לארץ רחוקה,
שחורה. בלי כלום.
וכשאפתח את פי אהיה רק עם עצמי
ואת עצמי לא אזהה עוד ואשוב להשתעמם.

ואז פתאם ארצה להכיר
בחזרה את אותה מישהי,
מישהי עם תואר דוקטור,
אולי בפסיכולוגיה קלינית.
אולי מישהי שרק עומדת ובוכה.