נגיעה אחת בקיר
וידי שוב מגואלת בדם.
כף אצבעי הקטנה
חרוכה כולה ומלאת צלקות.

בוכה. מה כבר ניסית לעשות?
להגן עליי, או עליך.
אני רואה אותך שם,
כמו לפני שנה, מתנשף.
מדמם, שוכב בתוך שלולית
עצמך.

זרוק, כמו בגד שכבר לא
עולה אל אף אחד, מונח שם,
ללא כל תכלית, השתעלת דם.

ואני מסתכלת עליך קפואה
לא יכולה להניד אצבע;
לא אכפת לי בכלל שכל
כף אצבעי מדממת.

האיש ההוא, שירה בך,
הכדור ההוא, שהבליח בשרך,
רק עכשיו הבנתי;
האיש ההוא, הוא לא אחר
מאשר,
אתה.


22.4.07