לפחד
מנקודת האל חזור.
דמי, הזורם בעורקיי
קרא בשמך, עד שגווע.

להפנט
את עיניי; הטה מבטך.
אז, שם, כולי שלך.
עד שמצמצת, עיני נשרפה.

לזעוק
את נשמתי, בדממה מוחלטת,
אולי ביום מן הימים - תשמע.
אז אוכל, סוף סוף, לגעת בך.

ליפול
אל תוך הבור העמוק
שנוצר בלבי, מנותק, רחוק.
שם יש חלל קטן, צורם, דוקר, תא;
למלא - יכול רק אתה.

להתאהב
בך ולא להתבייש לומר
אשק על שפתייך, עד כאב.
כבר לא קר, לא שורט ולא מר
לא אפחד, אהפנט, אזעק, אפול לזרועותייך ואתה תתאהב.

אשמח
אך לבסוף, כשתדחוף אותי מן הצוק,
אפחד, אהפנט, אזעק, אפול ואתה תתאהב.
אז מה אם תתאהב?
הכי בכל מקרה, בנקודת האל חזור,
רק אפול, וזה הכל.


22.4.07