|
לא חשבתי עליך בצורה כזאת האמנתי שזה אחר
לפעמים הרע במיעוטו זה דווקא הטוב ביותר
מחבקת את עצמי מביטה על התקרה
שם רואים את כל הסדקים של הנשמה
מלקטת את אישיותי אוספת זיכרונות
אתך ובלעדיך נוגעת לא נוגעת הפנים עצובות
להסוות את האכזבה לכסות את הבדידות
כך נראית המציאות
לא רוצה להיפרד לא רוצה להפסיק לאחוז
אתה הפנים השמחות שלי נלך לאט בעוז
אתה הצל שמלווה אותי לא נראה אבל מורגש
אתה רחוק אבל מרגיש לי קרוב ממש
במעלה המדרגות ממתינה התקווה
שהשינוי הוא רק לטובה
לא הבנתי מהי משמעות המילה אבדה
עד שפגשתי אותך
מתרגלת לצעוד לבד בחשכה
לא עוד צחוק שמפריח שמחה
ממהרת להגיע הביתה זו האמת
מי או מה מחכה לי שם, רק השקט
מתרחק ממני או האם זו אני שהולכת
לא נשמעת טריקת הדלת
שתיקה של הסכמה
זו הבררה... |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.