כבר חודשיים שאני מנסה לשכוח.
לשכוח ולסלוח...

לשכוח את אותו היום,
לשכוח את אותו חלום...

לשכוח את הדם,
לשכוח את המילים
לשכוח את המים הזורמים...

לשכוח את המגע, והחיבוק הבלתי מובן
את הדמעות בתוך הלב וחוסר הוודאות.
לשכוח את הנשיקות הרכות והעיניים הכחולות

לסלוח לעולם, ולסלוח ללילה
לסלוח לעצמי, ולבן-אדם השני...

לסלוח לטעויות ולקבל את הבלתי אפשרי.

מביטה בירח ורואה את הים,
מביטה בחושך ורואה את האור.

כל דקה וכל שניה
אני מבינה רק יותר:

אני אוהבת אותך ואני לא יודעת איך להתגבר...