לריימונד קרבר, אחרי קריאת "האסכולה הרומנטית" שכתב
ללינדה גרג, אחרי קריאת "האסכולה הקלאסית"
הלילות כאן חמים, הכוכב שלנו מוטל
בספק אין זה משנה כלל אם
הירח מתמלא או מתרוקן.
אנחנו מרגישים דבר אחד לרגע אחד,
דבר אחר ברגע הבא
ולמרות שהכל מותר,
אין בכך כדי להעלות או להוריד
דבר וחצי דבר.
ומה באשר לתובנה כאן, אתה שואל.
פניי מתארכות משהו,
אני חוזר לקלסיקה, מחשיך את החדר ועונה:
ראה,
פעם, באמצע המאה שעברה, היו מכוניות
ולהן פנס בקורה בין הדלתות.
כשהנהג פנה ימינה או שמאלה
הפנס היה יוצא החוצה, מאותת,
כמו הקוקייה, היוצאת כל שעה שלמה מכלובה,
בשעון הישן הנשען על קיר הפרוזדור.
והתובנה? אתה מתעקש.
או קי, אני מציע,
בוא נמתין מעט עד
ששוב תצא הקוקייה.
אני שב, מאיר את החדר, ויוצא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.