ליאן איריס מיי / רכבת |
דמי קופא בעורקיי
בטני מתהפכת
וליבי חדל מלפעום.
האור בעיניי הכהות
כבה
הדמעות שהיו
התייבשו
וצלצולים באוזניים
צלצולים של רכבת
דוהרת
הרעש מרעיד
והאדמה מתחת לרגליי נופלת
כשהסוף מגיע.
19/7/07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|