תחליטי כבר מה את רוצה לעשות. אם להישאר בחיי, או לצאת מהם.
תחליטי, ותעשי את זה עד הסוף. אם את רוצה להיכנס, כנסי. אבל
בלי להשאיר חלקים ריקים. אם את רוצה להיכנס לחיי, תיכנסי
במסירות, עם כל כולך, עם כל מה שאת. עם הטוב והרע, עם העצב
והשמחה, לשתף עד הסוף, בלי מבוכה, בלי להסתיר, בלי סודות.
להיכנס לחיי ולקחת חלק מרכזי. הכי מרכזי שאפשר ונהיה ביחד. אני
אקבל אותך איך שאת. אני לא אבקש שתשתני ולא אדרוש ממך שום דבר,
רק להיות איתי כמו שאני רוצה שתהיי, כמו שאת יודעת להיות. זה
מה שאני צריך, זה מה שאני רוצה. רוצה שתיכנסי לחיי כמו שאת, כל
כולך.
אבל אם את לא רוצה להיכנס, זו זכותך. אם זאת בחירתך אז תצאי לי
מהחיים ותעזבי אותי. תצאי מחיי וקחי את הזכרונות שיש לי ממך -
הטובים והרעים. קחי הכל ותעזבי אותי בשקט לעצמי. את משגעת
אותי. מטריפה אותי מחדש בכל הזדמנות. פוגעת ומכאיבה. מכאיבה
בכל מקום, בכל דרך אפשרית. רק פעמיים הצליחו להכאיב לי כך. רק
פעמיים בחיי הכאיבו לי ככה שלא היה צורך להגיד איפה כואב, כי
פשוט כאב בכל מקום. בכל נים, בכל שריר, בכל תא. כל עצב בגוף,
כל עצם, כל איבר. בכל מחשבה את מכאיבה, בכל נשימה, כל לחישה.
כאב מייסר.
תיקחי איתך הכל. כל מה שנתת שווה לכלום - לאפס. בסופו של דבר
השארת רק כאב וסבל. איך אחרי כל האהבה שנתת, יכלת להשאיר אותי
ככה? למה עשית את זה? למה, זונה???
תיקחי איתך הכל ותלכי, או שתשארי, אבל עד הסוף. הבחירה בידייך.
מה שלא תעשי, תעשי אותו עד הסוף. תשארי ונהיה ביחד ותיתני כמו
שאני יודע שאת יכולה. את יודעת לתת אהבה ולהיות שם כשצריך. אבל
אם לא, תלכי. קחי איתך הכל, הכל! ואל תחזרי.
תעזבי אותי לנפשי.