שדרות הזמן הנסוג
כגזעי עצים נישאים
אל ליל כוכבים מכחיל
בלובן ענניו השוקט.
עשן המדורה
מסתתר בצל העלטה
ברהב להבות קורן
את משך המילים שנשכחו.
להט הפלדה בשלהבת הנר
מסחרר את חושיי
ככנפי המטוס הנושרות
אלי אדמה חרוכת גזל.
בבל נשברת למול עיניי
ככאב הפרת והחידקל
ממי מעינות בראשית
אלי עלי גן עדן. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.