[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








המחזה יגלה לנו את יונס שחי כבר בגן עדן, אך הוא לא יודע
ובוודאי הקהל לא יודע. הוא עומד כל הזמן במבחן הבדיקה של החיים
שלו בעבר והכנות לגלגול הבא שלו. אנחנו נחשוף לאט לאט את
מערכות השמים. כיצד הן פועלות? יש לו סיפור אהבה לא מתממש עם
רדא, אישה שמדי גלגול הוא פוגש אותה ומשהו מתפספס. יונס הוא
אדם מוכשר מאוד בכל תחומי המוסיקה, אדם היפר אקטיבי, מאוד פעיל
ומאוד יצירתי, גם מבחינה טכנית וגם מבחינה אמנותית. ורדא היא
אישה מוכשרת בניהול, אוהבת לנתח פסיכולוגית את הסביבה ויש לה
ידע בגרפולוגיה ותחומים פאראפסיכולוגיים הנובעים מהאמונה שלה
בגלגול נשמות.

בגלגול הנוכחי: שניהם הם תוצר של משפחות מעורבות. למשל יונס
הוא בן ליהודיה ולנוצרי, ואילו רדא היא בת למוסלמית שהתחתנה עם
יהודי.

 נפגשו בגלגול האחרון (הנוכחי) על ניהול בית ספר למוסיקה,
והוא חש שהיא מנסה לנהל אותו, והיא חשה שהוא לא מקשיב לה, לא
נותן לה את הזמן שלה. החלו מריבות רבות בחמש השנים של הנשואין,
ונפרדו בלי ילדים.
[{(אבל מאחורי זה יש גילגול קודם של יונס ורדא כאשר היו בן
ויהודית, שבו שניהם היו דרוזים. יהודית אישה קשה מאוד, מטורפת
כמעט, המשליכה את חייה וטעויותיה על אחרים, בגלל גאווה ויהירות
שקיבלה מהוריה, וחוסר ביטחון מאותה סיבה. ואילו הוא בגלל
נחמדותו נופל ברשתה. הוא חלש יותר ולכן היו אמורים להיוולד להם
שני זכרים, אך בגלל הדומיננטיות שלה, הוא מסרב להכניס לה את
הזרע, ומוציא ברגע האחרון... מונע ממנה את טעם הבריאה של החיים
ולכן הוא מאבד את טעם החיים בעצמו, והתאונת דרכים על האופנוע
שלו היא למעשה צורה של התאבדותו בגלל השליטה שלה בו.]})

תוך כדי מהלך הלימוד שלנו את החיים הנוכחיים שלהם בדליית אל
כרמל. שניהם נמצאים במעקב ומודרכים על ידי מורים במעלה החמישית
והרביעית, המנסים להראות להם את הקטעים מהחיים שלהם, כדי
שיבינו מה עליהם לתקן ?! וכיצד !? אך באותה עת יש מדריכים
המכינים אותם לקראת הגלגול הבא שלהם. איש איננו מנסה להסביר
להם היכן טעו !!!  עליהם לגלות זאת בעצמם...

[{(מראים להם קטעים מהחיים שלהם בעבר וגם גלגולים קודמים שבהם
היו חיות אדם, נלחמו בקרבות ואכלו בשר אדם. ושניהם חיים כל
הזמן בפספוס, כי לא הצליחו לממש משפחה וילדים בגלגול הנוכחי.
מה לא עובד בזוגיות שלהם ?}])

המדריכים מכינים אותם למפגש עם 24 החכמים הזקנים, עליהם להיות
הכי אמיתיים שבעולם, לומר את האמת ורק את האמת.
המדריכים מכינים אותם לקראת המפגש של הזוגיות בשמים.

בשלב זה מתחילה לעלות השאלה האם אנחנו בשמים או בארץ ?
הגעגועים של שניהם הולכים וגדלים, אך הם לא יכולים להיפגש.
ואינם מבינים מדוע ? כי ההכנות לא הסתיימו.

ואנחנו מבינים שזוהי התוכנית של המדריכים שלהם, לתת לגעגועים
שלהם להתחזק. לתת לאידאלים שלהם להתחזק, כדי שהחיים שלהם יהיו
מבוססים באמת על עקרונות מוסכמים. כדי שסוף סוף יהיה להם גלגול
אחד של זוגיות שבשבילו באמת כדאי לחיות.)

תמונה 1
{חוץ, יום נפלא, שמש ושמים כחולים במיוחד, הצבע הכחול מודגש
בצורה מיוחדת. גני הבאהיים מצולמים בשיא יופים, מבט מלמטה אל
המקדש המוזהב.}
(ציפור יפה מצולמת בזום, עפה באוויר, תחילה נראית חיה מאוד
ולאט לאט מגלים שזה אחד מפסלי הציפורים הפרסיות הדוממות,
בכניסה למעלה.)

קול נשי (רדא) ברקע, בזמן המעוף:
"אין לך כל צורך במוות, המוות הוא הדבר הרע ביותר על כדור
הארץ, בגלל החיים הקשים מנשוא בו. יש אנשים שאוהבים רק הנאות
ותענוגות, אתה לא חושב שאתה על דרך הטעות ?"

(יונס) ציפור אחרת עפה, וגם כאן מסתיים בציפור של פסל דומם:
"אני מתגעגע אלייך. חיי אינם חיים בלעדייך. לעולם לא אשכח
אותך, אם אשכחך אהובת חיי, תשכח ימיני."

(המצלמה משוטטת שוב בגני הבאהיים, יופי נדיר, זוויות נוספות.
לאט לאט המצלמה מתקרבת אל מקדש הזהב, ולבסוף חודרת לתוכו, אל
אולם או חדר שבו יושבת רדא, המתבוננת בסרט של החיים שלה.)

פנים, המקדש המוזהב. חדר או אולם עם מסכי טלוויזיה.

(ברקע נשמע את קולו של המדריך שלה, המתערב מדי פעם ושואל שאלות
או נותן לה הנחיות)
(רואים קטע שבו האמא המוסלמית שלה, חיה בפחד מתמיד מפני המשפחה
שלה שעלולה לבוא להרוג אותה בגלל אי-ההסכמה לנישואיה עם יהודי.
מדי פעם יש טלפונים ואיומים לרצח, כבר שנים רבות, שגורמים לה
להתפרץ בבכי. רדא מנסה לנחם את אמא שלה ולא מצליחה. והם חיים
בפחד, גם האבא היהודי שלה חי בפחד, אבל הוא לפחות יוצא מהבית
במכונית משוריינת, ויש לו עבודה טובה. הוא בנה מבצר שלם להגנה
עם כלבים וכו').

המדריך 5: (קול גברי)
"עזרת לאמא שלך להתגבר על פחדיה. האם ידעת להתגבר על פחדייך?"

רדא:
"לא. אבל למה אתה לא עזרת לי להתגבר ?"

מדריך 5:
"זה לא התפקיד שלי, אני מדריך אותך לגלות את האמת של עצמך ולא
מביא לך את התשובות על מגש של זהב".

רדא:
"אבל למה ? למה אתם לא עוזרים לנו ? יש לכם הכול! את כל הכוחות
וכל היכולת, ואתם יכולים לתת לנו חיים טובים יותר. יש לכם את
כל האפשרויות כדי לשנות את העולם ואתם יושבים מהצד ומתבוננים
בסבל שלנו. ומי יודע אולי אפילו  נהנים מההצגה שאנחנו עושים
לכם !?"

מדריך 5:
"האם בכוונתך למרוד באלוהים (כמתעניין, אבל עם מוסריות בקולו).
אני מציע לך לחשוב עוד קצת ולהתעמק בחיים שלך, במקום לשאול
מדוע אחרים לא עזרו לך. עדיף שתמצאי דרך לעזור לעצמך"?

{[(רואים קטע , בו יהודה, האבא היהודי של רדא בא גם כן לחבק את
אישתו הבוכיה. תחילה היא כועסת עליו.

כולתום:
(כועסת ובוכיה מאוד) "תמיד אתה מגיע כמו איזה מלך שהכול מגיע
לו! אתה לא חושב שאתה אגואיסט ! חושב רק על עצמך !"

יהודה:
(מרגיע) "בואי לא נריב אהובתי. לך יש את כובד המשקל של האיומים
של המשפחה שלך, ולי יש את כובד המשקל של המשפחה שלי שהוציאו
אותי מהמשפחה. לא נפתור בעיות במריבות".
( אחרי שרדא יוצאת היא מתרצה. הם מתחבקים באהבה רבה, ומוצאים
דרך להיכנס למיטה בחיבה ותמיכה הדדית רגישה ונעימה מאוד. רדא
בת כ 15 שנים, עוקבת אחריה ממקום מסתור ונהנית להציץ להם בזמן
מעשה האהבה).

רדא:
(מרגישה רגשי אשמה עצמיים ומבקרת את עצמה )
"אתה בטח חושב שעשיתי את המעשה הרע ביותר בעולם והאי מוסרי
ביותר. אז תעניש אותי ! בבקשה, תעניש אותי ! מגיע לי עונש כי
הצצתי לאמא ולאבא שלי... וזה אסור כמובן להציץ להורים שלי,
ולראות אותם בשעת המשגל שלהם".

מדריך 5:
(מופיע גבר רגיל, לא יפה במיוחד, לא לבוש בפאר, אדם (מלאך?)
פשוט ומקובל על הבריות. ונעמד לידה, אך תחילה היא לא מבחינה
בו).
"רק את רדא אחראית למעשייך ורק את שופטת את עצמך. אני כאן כדי
לראות איתך ביחד את הסרט של החיים שלך, לחשוב ביחד, לכוון
ביחד. אבל רק את מחליטה. הדרוזים אומרים שדרוזים מתגלגלים רק
אצל דרוזים. ואני אומר לך, גם לדרוזים אני אומר אותו דבר.
הדרוזי יכול להחליט על גלגול בכל מקום אחר, בכל דת ומדינה,
בהתאם להתפתחותו ולאפשרויות שאת פותחת בפני עצמך, ולא בהתאם
למה שאומרים אנשי הדת שלכם שם".

רדא:
(כועסת מאוד)
"כן ? אז למה אתה אומר לי את זה רק עכשיו ? למה לא אמרת לי את
זה לפני הגלגול הקודם ? לפני שבאתי להיוולד בישראל ? לפני
שהתגלגלתי לישראל ? אילו היית אומר לי את זה אז, לא הייתי עושה
את אותן טעויות !"

מדריך 5:
(רגוע מאוד ומרגיע)
"כל העניין הוא לדעת ולגלות הכל בעצמך. אם אני אכין ואתן לך
מהמוכן, את תמשיכי לעשות את אותן טעויות. צריך להפנים. כי אם
את תגלי את הטעויות שלך, ואת תחליטי שאת רוצה לשנות. את תעשי
שינוי בחיים שלך.
ועכשיו בואי נקשיב שוב למה שאת אמרת כאן לפני כמה שניות:"

({[
פלש-בק מהיר.
רואים שוב את הקטע שבו רדא שפטה את עצמה:
רדא:
(מרגישה רגשי אשמה עצמיים ומבקרת את עצמה )
"אתה בטח חושב שעשיתי את המעשה הרע ביותר בעולם והאי מוסרי
ביותר. אז תעניש אותי ! בבקשה, תעניש אותי ! מגיע לי עונש כי
הצצתי לאמא ולאבא שלי... וזה אסור כמובן להציץ להורים שלי,
ולראות אותם בשעת המשגל שלהם".
}])

רדא:
(כועסת) "אהה, אני מבינה... אני שופטת את עצמי. חכם מאוד. אבל
מי בוחר את הקטע ? אתה... ורציתי לשאול אותך כבר מזמן, מי אתה
? אתה מלאך ? מעולם לא ראיתי את פניך. (פניו מולה ולפתע היא
מבחינה בו, מחייכת לאור המוקרן ממנו) אתה מדבר איתי ומעלה
שאלות על החיים שלי כאילו אתה יודע יותר טוב ממני מה עדיף לי.
מניין לי שזה נכון ? אולי אתה איזה מישהו שבא להטעות אותי?
אולי אתה השטן ? לך תדע !"

מדריך 5:
(מחייך, מתקרב אליה ולוחץ לה את היד, היא מבחינה בו, מחייכת
ואיננה מתרשמת ממנו בכלל)
"מצטער אני לא יכול לתת לך פרטים, מעבר לאלה שכבר נתתי לך עלי.
אני לא יכול, אלוהים לא מרשה לי. ולכן, את זקוקה להרבה סבלנות.
בסוף תביני הכול. הרבה סבלנות יקירתי."

תמונה 2

(יונס. הוא איננו מתווכח עם המדריכים שלו. אבל הוא מתגעגע
בצורה בלתי מובנת לרדא ורוצה שהיא תחזור אליו. הוא בוכה. אנחנו
כקהל איננו יודעים שהוא נמצא באותו מקדש באהיים, באותו מקדש
מוזהב רק בחדר אחר עם מסכי קולנוע זהים.)

יונס:
(יושב גם מול מסך טלויזיה ורואה את החיים שלו, מאוד לא שקט
ועצבני. קופץ מנושא לנושא)

{[(רואים את הוריו בביתם הצנוע.

מרים: (האמא היהודיה של יונס)
"יהושוע, אני חושבת שאני לא יכולה להזיז את הרגליים שלי, יש לי
משהו ברגליים. צריכים ללכת לבית החולים".

יהושוע: (האבא הנוצרי ערבי של יונס).
"מרים, את יודעת שהיום אני נוסע לרמאללה. אני מסיים את עריכת
הכתב-עת, על החברה הישראלית בישראל, בתקופת הכיבוש. אין לי זמן
היום ללכת לבית חולים. אני נורא מצטער. (ניגש אליה מניח יד
מתעניין ורוצה לראות) תראי לי מה קרה לך ?"

מרים:
(מזיזה את השמיכה מעליה כדי שיראה ומנסה להזיז את רגליה) "אתה
לא נוסע לרמאללה, אולי המחלה שלי תציל אותך מירי הכדורי גומי
של הישראלים, (צינית) שכל הזמן מתנפלים על הפלשתינאים המסכנים
שלך."

יהושוע:
"אמרנו שלא מדברים פוליטיקה, את צינית ! (יוצא כעוס, אך מנצל
הזדמנות לא לטפל בה)

אמא של יונס חולה במחלת פארקינסון ואבא שלו מאוד מצליח בחברה
הערבית, הוא סופר, כותב, מוציא ספרים בערבית, מאוד יצירתי,
כותב בעיתון וכו'... ואין לו זמן לאמא שלו החולה. ויונס כואב
לו הלב על אמא שלו. אבל הוא כמו אביו רץ ממקום למקום כדי להשיג
דברים, כסף, הנאות וסיפוק צרכי החיים החומריים)]}

"למה אתם מראים לי את זה ? "

מדריכה 4:
"אנחנו מראים לך כדי שתשפוט את עצמך".

יונס:
(כועס מאוד)
"אבל אני לא שופט, אני בן אדם פשוט שחי בכפר עני מאוד ללא
תנאים. אני אדם שראה את אביו עסוק מאוד כדי להרוויח את לחמו,
ולא מגיע כמעט הביתה. זה כואב לי מאוד לראות את אמא שלי האישה
היפה ביותר שהכרתי, נופלת למחלת הפרקינסון הקשה והנוראה. לראות
את התגובות של אבא שלי. זה לא החיים שלי, זה החיים שלהם !!!
נכון, אני הלכתי בדרך של אבא שלי. הייתי יצירתי, עשיתי אמנות,
בראתי עולמות, יצרתי מוסיקה ותאורה, ועסקתי בפירסום. אין בזה
כל רע. את רוצה להגיד שפגעתי במישהו ?"

מדריכה 4:
"כמובן שפגעת במישהו. לא רק שפגעת באמא שלך, כי לא היה לך זמן
אליה, ובאבא שלך, כי לא החלפת אותו לצד אמא שלך, אבל יצרת
סביבך בדיוק את אותו סיפור שאבא שלך יצר סביבו. ורגע מה עם רדא
? לא פגעת בה ? ובעיקר במי הכי פגעת ?"

יונס:
"ברדא ! בהורים שלי ! באחים ובאחיות שלי !? את מתכוונת?"

מדריכה 4:
(נעמדת לידו רכה ונעימה, אבל לבושה בפשטות כמו מדריך 5, הוא לא
רואה אותה, כי היא כרגע בלתי נראית)
"פגעת באדם החשוב לך ביותר מכול".

יונס:   (כועס על עצמו)
"ב-רדא, כמובן."

מדריכה 4:
"כן, באדם החשוב לך מכול אדם אחר ! בעצמך!! עובדה שאתה רוצה
לשנות את חייך. אתה לא מרוצה ממה שעשית עד עכשיו. יש לך מטרה
אחרת. זה נובע מהעובדה שהחיים שלך לא הלכו כראוי. ועכשיו יש לך
את היכולת לשנות אם תרצה בזה."

יונס:
(בוכה)
"אני מאוהב בה. למה היא עזבה אותי ? אני מתגעגע אליה. החיים
שלי לא חיים בלעדיה. הבדידות אוכלת אותי. אני מטפס על הקירות.
אני לא ישן, אני לא חולם, שזה הדבר החשוב ביותר בלילה. אני ישן
על הספה, נרדם מול הטלוויזיה ולא הולך למיטה הזוגית שלנו. מה
לעשות, תדריכי אותי ?"

מדריכה 4:
"מה אתה מתכוון לעשות ?"


תמונה 3

(תמונה זו תתאר איך נפגשו יונס ורדא, במסעדה, באירוע שבו
השתתפו משפחותיהם, במקרה...)

יונס:
"בואי לא נתחיל לפתור את הבעיות של העולם".

רדא:
"אני דווקא חושבת שצריך לפתור את הבעיות של העולם לפני שפותרים
את הבעיות הפרטיות שלנו. כי מה שווה שפתרת את הבעיות שלך
והעולם בצרות גדולות ?"

יונס:
"אצלי זה בדיוק ההיפך, אני מאמין שאם נפתור קודם את הבעיות של
האדם, זאת אומרת את התנאים הפיזיים, בית, כסף, הנאה מהחיים,
שקט פנימי, זאת אומרת שילוב של שניהם, אם אנשים יהיו מאושרים
העולם יהיה מאושר."

רדא:
"אם העולם ימשיך להיות מקום של מלחמות, רעב, עוני, מחסור של
תרופות, ומוות מכל איזה חיידק קטן, איש לא יוכל להיות מאושר.
גם המיליונרים יסבלו מזה בסופו של דבר. אי אפשר לחיות בעולם של
תהו ובהו ולהגיד אני מאושר. זה בלתי נתפס. קודם צריך לתקן את
האקולוגיה, שיהיה אפשר לנשום כאן בחיפה. למשל."

יונס:
"על זה אין לי ויכוח. אני בכלל בזמן מלחמת לבנון השנייה
התפללתי לדבר אחד, שכמה טילים יפלו על בתי זקוק וחברת חשמל
ויהרסו את 80% מהמזהמי אוויר העיקריים של חיפה."

רדא:
(צוחקת)
"אתה מוצא חן בעיני ! אתה ערבי ?"

יונס:
"זה סיפור ארוך, אני חצי חצי... צמחוני. פרווה."

רדא:
"לא שאלתי אם אתה רוצה סלט ערבי".

יונס:
(מתקפל בתוך עצמו ובסוף מוציא כמה מילים בקושי)
"אמא שלי יהודיה ואבא שלי נוצרי, לפי היהדות אני יהודי ולפי
הנצרות אני נוצרי, אז אני לא זה ולא זה, וקצת מזה וקצת מזה.
אבל תאמיני לי אני בן-אדם, אני לא חיה !"

רדא:
(צוחקת)
"מצחיק שאנחנו נפגשים כי אצלי גם בלגן שלם. אמא שלי מוסלמית
ואבא שלי יהודי. אז גם אני חצי-חצי וגם אני פרווה כמוך. לא,
אני לא פרווה כמוך, אני חצי בשר חצי חלב. אני לא כשרה".

יונס:
"לא, אם את לא כשרה גם אני לא כשר. אבל אצלך נשמע קצת יותר
מורכב. מסובך הא ? אמא מוסלמית שהתחתנה עם יהודי, זה נדיר !
והם מסתדרים ?"

רדא:
"אבא שלי מאוהב באמא שלי כבר שלושים שנים. ולאמא שלי יש בעיות
עם המשפחה שלה. זהו. לא כל כך מורכב כמו להיות בן של מישהו
שכולם מכירים, מפורסם כזה, ואתה צריך לבנות את עצמך בצל שלו."

יונס:
"אז ידעת מי אני ? ממזרה ! אולי נלך לאכול משהו במסעדה, אני
מזמין אותך ונדבר על כל הבלגן הזה?"

תמונה 4

{דגש על המריבות שהיו בין שתי המשפחות. אמו של יונס, מרים,
היהודיה תכעס על יהודה, אביה היהודי של רדא, על שהתחתן עם
כולתום, הערביה המוסלמית ובזה סיכן לא רק את חייו שלו, אלא גם
את חייהם של ילדיו, שזו שטות ומעשה שלא ייעשה, ולכן אשתו חיה
כרגע בפחד מוות, והפחדים שלה מאמללים את כל המשפחה.
יהושוע, אביו הנוצרי של יונס יהיה כל הזמן עסוק ביצירות שלו
ובפוליטיקה. הוא יקבל טלפונים (למשל מאוניברסיטת תל-אביב וכו')
והזמנות לכנסים בעולם הערבי בעיקר. יהיה אמנם מאוד קשוב לבעיות
של אחרים, אבל עסוק בעניניו שלו. וכאשר יהודה, אביה היהודי של
רדא ישטח בפניו את צרותיו הוא יקשיב, אבל בראשו יעסוק רק
ביצירותיו ובפוליטיקה הפלשתינאית שלו. יהודה, אביה היהודי של
רדא יצליח מאוד בעסקיו. ולכן יהיה מקובל בחברה ויקשיבו לו, כי
הכסף מדבר. כולתום, אשתו המוסלמית תהיה סגורה בבית ועוזרים
יהיו חייבים לבצע קניותיה, פן ירצחוה בני משפחתה המחכים לרגע
המיוחל...
גם בני המשפחות האחרות, לא סגרו סופית את יחס הזלזול שלהם
וההסתייגות מנישואי תערובת, ויש צורך להכניס את זה כמרכיב מאזן
מול האיסלאם...

(פגישה בבית העשיר של יהודה, היהודי איש העסקים, מבצר שמור על
ידי כלבים. אוכלים ושותים כיד המלך. יהושוע, הנוצרי, מקבל כל
הזמן טלפונים והזמנות לכנסים אמנותיים או פוליטיים. כולתום,
המוסלמית, מיללת על חייה העלובים. למרות שחיצונית יש לה הכול.
ומרים, האמא היהודיה של יונס מתלוננת על מחלת הפרקינסון שהחלה
לתת סימנים לא טובים, וגם על משפחתה, שרבים עשו עליה חרם ולא
באים לבקרה.)

מרים (היהודיה):
(בת 45 יפהפיה מצליחה בהוראת הצרפתית, מוכשרת, פיקחית, אישה
מקסימה)
"יהודה, אתה עשית את שטות חייך!"

יהודה (היהודי, אוכל משהו, עם הצלחת בידו):
"למה, החיים שלי מקסימים. יש לי הכל. אישה נהדרת, ילדים
מוצלחים בעזרת השם ועבודה טובה".

מרים:
(בציניות) "וכל הקהילה המוסלמית נגדך, יש לך צרות מפה ועד
הודעה חדשה.
(לבעלה הנוצרי), יהושוע, אתה שומע ? האיש הזה, יהודה, עדיין
לא הפנים איזה צרות צרורות הוא הביא על עצמו ועל הילדים שלו
ובמיוחד על אשתו".

יהושוע:
(מאוד עסוק בעיניניו עם הנייד, מקבל כל הזמן שיחות).
"תעזבי אותו. מרים, תני מנוח ליהודה. את לא רואה שאת מעצבנת את
הבן אדם. הוא לא יזמין אותנו יותר אליהם. ואנחנו באנו לחתן את
הילדים. שלא נצא חלקים גם מכאן וגם משם. וחוץ מזה אל תשכחי מה
עשו לך היהודים שלך!"
(לטלפון בערבית)
"אשמע, תראה, אני אבוא מחר לרמאללה, אנחנו נסגור את כתב העת על
החברה הפלשתינאית בישראל, בתקופת הכיבוש. ונראה להם, שגם אנחנו
יודעים לעשות מחקר. תשמע, לא לא ! כל הכותבים היהודים שחקרו את
החברה הישראלית במאבקה נגד הפלשתינאים... לא, מה פתאום, אנחנו
מאוזנים. אין איפה ואיפה, כל צד מקבל בצורה מאוזנת מקום להביע
את דעתו. זה מחקר אובייקטיבי. כמו שעושים מחקר אובייקטיבי על
השואה..."
(מחייך לעצמו)

כולתום (המוסלמית אל מרים בעיקר)
"תראי, החיים של יהודה יפים ומקסימים. הוא מצליח בכל דבר שהוא
נוגע בו ולכן גם התאהבתי בו. אבל אצלי הבעיות, המשפחה מאיימת
לרצוח אותי. בני דודים שאני אפילו לא מכירה" (פורצת
בבכי)..."מתקשרים ומקללים אותי בשם הדת"... (רדא ניגשת אליה
ומחבקת את אמא שלה, מזכיר מאוד את
הקטע שראינו קודם בטלויזיה עם מדריך 5)

יהודה:
(קצת כעוס)
"כולתום, את לא חייבת לכבס את הכביסה עכשיו. גם אצלי היהודים
הדתיים במשפחה, לא קיבלו את הנישואין שלנו עד היום..."

כולתום:
"אני את הכביסה כבר עשיתי בבוקר, יה חביבי !"

יהודה:
(קם נעלב והולך לדבר עם יהושוע, העסוק)
"מה יהיה במזרח התיכון, מבחינה פוליטית ? האא ?"

יהושוע:
(תחילה מתעלם, אחרי זה מסיים שיחה ומתפנה)
"אני אתקשר, אני אצל ההורים של רדא. כן, אנשים נחמדים מאוד.
אני אתקשר כבר, תרים אלי טלפון מחר. ביי. (ליהודה) מה אמרת ?
אהה פוליטית ? המצב היה קשה ויהיה רק יותר גרוע !"

יהודה:
(מופתע)
"אתה חושב ? אני לא חושב !"

יהושוע:
"אני בטוח. אי אפשר לחיות במדינה הזאת. טרור בכל מקום, פצצות,
טילים. מה אתה רוצה שאני אומר לך ?"

יהודה:
(מופתע וכעוס, אך מנסה להסתיר את כעסו)
"אי אפשר לחיות בארץ הזאת אתה אומר. זה לא בגלל התפיסות
הפלשתינאיות שלך, שאתה אומר את זה ?"

יהושוע:
''אני אומר כי אני יודע שהמצב רק ילך וחמיר".

יהודה:
"מאיפה המידע שלך ? אתה בקשר עם הטרוריסטים ? איך אתה יודע ?
יש לך איזה מידע שאני לא יודע עליו ? מאלה שאתה פוגש ברמאללה
?"

יהושע:
(נסגר קצת, תקיף)
"אתה שוב מאשים אותי בשיתוף פעולה עם האוייב ? אני פותח את הלב
האמנותי שלי בפניך, ומה שיש לך לומר לי זה שאני טרוריסט. תסלח
לי יש לי איזו שיחת טלפון חשובה." (ומסתלק לצד כדי למנוע
מריבה).

יהודה:
(חוזר לשתי הנשים)
"אני רואה שאתן לפחות מסתדרות יפה", (מתיישב בקרבתן ולוגם
משקה).

כולתום:
(בהתרסה)
"שותה, ולא מציע לאחרים. יהודה, איפה הנימוסים שלך, איפה ?"

יהודה:
(תופס את עצמו בהפתעה)
"אוי נכון, כמה שאת צודקת. את תמיד צודקת כולתום. מרים, התרצי
לשתות משקה ?" (מביא משקאות לשתי הנשים)

כולתום:
(עדיין בבכי)
"בשבוע שעבר מתקשר איזה בן דוד צעיר, שרק נולד לפני 20 שנים
ומאיים עלי בטלפון. מקלל אותי כי אני מכרתי את נשמתי ליהוד. מי
הוא שיטיף לי מוסר? צוציק שרק נולד. וכבר אמרתי ליהודה כמה
פעמים שחייבים לשנות מספר טלפון. אבל הוא צודק כל פעם שאנחנו
משנים את מספר הטלפון שלנו, הם מוצאים אותנו. אני לא יודעת איך
הם עושים את זה. או שפשוט נעזוב את הארץ, לא תהיה לנו ברירה,
בסוף. אמצעים יש ליהודה. אבל שנינו צברים, שנינו נולדנו כאן,
יהודה עם העולים מרוסיה, ההורים שלו. סמשפחה שלו יש חוזרים
בתשובה, לא תאמיני ! ואני עם המוסלמים האלה שהביאו אותי לעולם
ועכשיו היו רוצים להעלים אותי. רק הכבוד מעניין אותם ומה עם
החיים שלי ?"

מרים:
"אצלי התגלתה מחלת פרקינסון. אני מתחילה לא להרגיש את הרגליים,
הן לא תמיד נשמעות לי כמו פעם. יהושוע כל הזמן עם הטלפונים
והנסיעות שלו ואני לבד בבית עם הילדים. אל תחשבי שרק אצלך
בעיות אצלנו הבעיות כפולות ומכופלות ואצלנו גם אין את הכסף שיש
לכם."

כולתום:
(רוטנת)
"לא, רק לא זה ! אל תתחילי לי עכשיו עם הכסף שלנו. כסף זה לא
הכל בחיים. הכסף רק יוצר בעיות חדשות. תאמיני לי. בן-אדם צריך
גם רוגע נפשי. וזה יש לך."

מרים:
(מופתעת, מצליפה)
"רוגע נפשי ? אצלי ? איך את מעיזה ? כשאני חושבת שעוד מעט לא
אוכל ללכת, לא אוכל לעשות את עבודות הבית, מי יעזור לי ? כשהוא
בחו"ל עם כל הכנסים האמנותיים שלו בתוניס ובאלג'יר, ועם כל
הפלשתינאים שמזמינים אותו? ואני תמיד לבד, לך לפחות יש בעל
שנותן לך כסף".

כולתום:
(צועקת ומיללת)
"אוי די ! די עם הכסף הזה ! זה רק הורס ! הורס לי את הבריאות !
כל הזמן מזכירים לי כסף ! אבל מה עם החיים שלי !? מה ? שאני
צריכה כל הזמן להישאר כאן לבד בבית ולא יכולה לצאת מהבית לרגע
? מפחד שמישהו יתקע בי סכין ?! מישהו שאני אפילו לא מכירה !
איזה בן-דוד צעיר ופאנאטי שלא מבין שאני עשיתי את המהפיכה
האמיתית למען עולם טוב יותר, ולא הוא ! הוא טוען שאני שייכת
לו, לעם שלו, רק בגלל שההורים שלי מוסלמים ! רק בגלל זה אני
צריכה למות ? ומה עם האהבה הגדולה שיש לי והיתה לי עם יהודה ?
את זה לא זוקפים לזכותי ? שמחקתי את הגבולות בין יהודים
למוסלמים ? והילדה החמודה שלי רדא ? והחינוך הטוב שנתתי לה ?"

יהושוע:
(מרחוק, מוכיח שהוא מקשיב סטריאופוני לכל המתרחש)
"כן, אבל לא נתת לה חינוך פלשתינאי, סליחה, אני מתכוון חינוך
מוסלמי !"

יהודה:
(זועק)
"די ! זה לא נכון ! הילדים שלנו קיבלו גם חינוך מהיהדות וגם
מהאיסלם. כל הרעיון היה לאחד את הדתות ולא להפריד. לכן הילדים
הם חצי חצי, הם לא קפה ולא חלב, הם שוקו! (צועק) הם בני אדם !
(ויוצא מהסלון לחדר משרדו כעוס מאוד).

כולתום:
"את רואה מה קורה ? כשמעלים את הנושא הזה, הוא מתרגז, וזה לא
טוב לבריאות שלו. המשפחה שלו גם פגעה בו קשות".

יהושוע:
"בואי מרים, נלך. נראה לי שאנחנו מפריעים את שלוותם של
המחותנים שלנו" (קם ומנסה לקחת את מרים בזרועה, אך היא
מתנגדת).

מרים:
(לא זזה) "כשאני ארצה ללכת, אני אודיע לך, יהושוע".

יהושוע:
"אבל אני מודיע לך עתה! קומי !"

מרים:
(כעוסה אך עצורה מאוד)
"תן לי עוד קצת לדבר. אתה מדבר כל היום בטלפונים. תן לי לדבר
עם כולתום החברה הכי טובה שיש לי."

כולתום:
(מחייכת מהמחמאה, כאשר יהושוע נכנס והולך. לוחשת)
"את מחזיקה אותו חזק. איך את עושה את זה ? תגלי לי את סודך."

מרים:
(מתלחשת כממתיקה סוד) "הוא מקשיב לי רק כשיש אנשים בסביבה , אז
אני מנצלת את זה."

יהושוע:
(מסתובב לפתע, ובכוח מוציא את אשתו כשהיא צועקת ומתנגדת לו)
"שמעתי מה אמרת. את מנצלת ? הא ? עכשיו נלך הביתה וזהו !"
(יוצאים).

תמונה 5
(חדר התבוננות במסך הטלויזיה במקדש, המשך)

מדריך 5:
"את צריכה להתכונן למפגש הראשון עם 24 החכמים הזקנים, הם יקבלו
אותך במקדש שהוא דומה במקצת למקדש הצדק והשלום העולמי, בגן
הבאהיים".

רדא:
(בציניות)
"אני צריכה להתרגש או משהו ?"

מדריך 5:
(רגוע לגמרי)
"זה העניין שלך להתרגש או לא להתרגש. העניין שלי הוא
האותנטיות"...

רדא:
(מופתעת)
"סליחה ?"

מדריך 5:
"בדיוק. כפי ששמעת. אותנטיות. זה הדבר היחיד שאני מבקש אותך.
כאן לא ישאלו אותך אם היית יהודה אביך... או אם היית כולתום
אימך... או אם היית כמו המדריכים שלך, כמוני או אם היית משה
רבנו או ישוע הנוצרי או מוחמד הנביא המוסלמי... כאן ישאלו אותך
אם היית רדא בכל המובנים רדא. האם מימשת את רדא כראוי ? היכן
פישלת ? האם את מרוצה מהכשלונות שלך ? ולמדת מהם כראוי ? האם
היית חיה את חייך כפי שחיית אותם או היית משנה אותם לו ניתנה
לך אפשרות שנייה ? זוהי זכות גדולה מאוד לפגוש את החכמים
הזקנים. רק מעטים פוגשים את כל 24 החכמים. בדרך כלל מופיעים 3
בלבד, אצל רוב האנשים. ועלייך לומר להם רק את האמת האמיתית
לאמיתה. זהו התפקיד שלי להכין אותך. (שתיקה) את יודעת מהי
השאלה העיקרית של החכמים הזקנים ?"

רדא:
''לא, למה אני צריכה לדעת ?"

מדריך 5:
''את לא זוכרת שכבר נפגשת איתם ?"

רדא:
"לא".

מדריך 5:
"אולי עשרות או מאות פעמים, בתקופה שהקדימה את ההדרכה שלי, וגם
בתקופה שלי."

רדא:
"אתה חושב ? אני לא זוכרת מהי השאלה העיקרית, כנראה שמחקו לי
אותה מהזיכרון".

מדריך 5:
(מסמן לה על השפה העליונה שלה)
"זה המקום שבו המלאך מוחק את כל הזיכרונות הלא הכרחיים מן
העבר, כדי שתשכחי דברים שעלולים להפריע לך בעבודתך על כדור
הארץ".

רדא:
(בזלזול) "תגיד, על מה אתה מדבר ? אני לא מבינה את השפה שלך.
פשוט לא זכור לי כלום."

מדריך 5:
(רגוע ומחייך) "את לומדת בדרך הקשה האא ? אני אינני עומד כאן
למשפט אלא את. לא התכוונתי משפט כמו אצלכם. דיון על חייך. יותר
מדוייק. וכדאי שתפנימי את זה עמוק עמוק בתוך נשמתך. והיות ואני
כאן רק כדי לעזור לך, אומר לך מהי השאלה העיקרית של 24 החכמים
הזקנים. השאלה היא: 'האם אהבת?'"

רדא:
"כן".

מדריך 5:
"כן ? ".

תמונה 6

{[(רואים את הקטע הבא שלמעשה מוקרן באותו חדר, כאילו במקדש
הבאהיים. אנו נכנסים מיידית לתוך הקטע של מעשה האהבה בין יונס
ורדא. <<כאילו קולנוע בתוך קולנוע >> <<חדר המיטות של יונס
ורדא. >> בקטע הזה איאס נמנע מלהחדיר את איבר המין שלו לתוך
איבר המין של רדא. והוא גם מונע עצמו מאורגזמה. אך באמצעות
אצבעותיו הוא מביא אותה למספר אורגזמות.

רדא:
(לגמרי המומה מההנאה הרבה שהוא הביא אותה, ועושה הכול כדי
להראות לו אהבה. אך מרגישים שזו אהבה מאולצת.) "תגיד, אתה
נורמלי ?"

יונס:
(מבסוט מעצמו והתחושה שהצליח לגרום לה הנאה מרובה) "מה עובר
עלייך שוב רדא. את לא מרוצה ?"

רדא:
(בציניות) ''אני חושבת שאתה עושה דבר שהוא אסור בדת."

יונס:
(מגחך) "מה לי ולדת ? לאיזה דת בדיוק ?"

רדא:
(צוחקת) "פרו ורבו ומלאו את הארץ, נאמר בכל הדתות גם ביהוד, גם
באיסלם, גם בנצרות".

יונס:
(עצוב) "יש מספיק מיליוני אולי מליארדי ילדים שסובלים על כדור
הארץ, את רוצה עוד שלושה כאלה ?"

רדא:
(מרוצה) "שלי לא יסבלו ! אני מבטיחה לך !"

יונס:
(מגחך) "את זה גם אמא שלי אמרה לאבא שלי, ותראי מה יצא !"

רדא:
(אוהבת) יצא הבן-אדם הכי מתוקי שבעולם ! (מנשקת אותו)"

יונס:
(אדיש) "די ! מה, עוד סיבוב את רוצה ? כבר הסברתי לך שאצל הגבר
כל נגיעה מזיזה את כל המערכת".

רדא:
(ידענית) "לא אצל כל גבר זה כמו אצל כל הגברים ! (צוחקת) אבל
למזלי אתה יודע את המלאכה ! גרמת לי תענוג. ומה עם צאצאים ? לא
בא לך ?"

יונס:
(עצוב ורציני וגם עם חיוך) "יש המון סבל בעולם. מספיק. ואני
עוד ילד. ומה את רוצה שילד קטן ומפונק כמוני יעשה ילדים קטנים
ומפונקים כמוני ?"

רדא:
(רצינית כמוהו) "רציתי לשמוע את זה ממך, אני אוהבת את המחשבה
של זוגיות ללא ילדים. יהיה לנו יותר זמן לעצמנו. וגם את חטאינו
לא נוריש לאחרים. מה דעתך ?"

יונס:
(רציני) "לכל אדם יש את החטאים שלו. אי אפשר להימנע מהם. הטוב
והרע מחוברים זה בזה. הם תמיד כאן כמו תאומים. החטאים שלנו הם
הילדים שלנו. וצריך לחנך גם אותם ! (צוחקים) בואי אני אחנך את
החטאים שלך (מתחבקים וצוחקים) אני רוצה להקדיש את החיים שלנו
לנו, לעצמנו. כדי לבנות את העולם שלנו".

רדא:
(אוהבת, אך שואלת ללא רגישות) "גם אני. אז יש ביננו הסכמה
והתאמה. אבל למה אתה לא מחדיר לי אותו פנימה ?"

יונס:
(רציני, עונה ברגישות) "כדי למנוע אי-הבנות. אנחנו שנינו תוצר
של אי הבנה. תראי את ההורים שלנו. אז תביני, כולם מסביבנו
סוחבים בעיות על הגב שלהם. אני צריך לספר לך על חיי הפחד מהרצח
אצלכם ?"

רדא:
(צינית) "אם תחדיר לי אותו תגרם אי-הבנה ? אולי דווקא החדרתו
לתוכי תביא להבנה בין יהודים למוסלמים ונוצרים ? (צוחקת לבדה)
אתה מוזר לפעמים!"

יונס:
(רציני) "את עלולה לחשוב שיש לי כוונות להביא ילדים. אין לי.
ואם מחדירים זה נותן תקווה. יכולים לא לשלוט בעצמך, זה נפלט
לפעמים כל כך מהר שהרוח יותר איטית מהזרע..."

רדא:
(צינית וחכמה) "אז בא לך להיות יותר מהיר מהרוח ? אני מבינה.
אתה תמיד יותר טוב, יותר מוצלח, ומה איתי ? מה אני חושבת על זה
שאני מפסידה משהו מהתחושה  הממלאת את איברי של החדירה שלך. אתה
הגבר הראשון שלי. אני הייתי בתולה לפניך. אני הקדשתי ומקדישה
את חיי המין שלי רק לך. זה מה שקיבלתי משתי הדתות העתיקות"...

יונס:
(משתומם) "מה זה יתן לך יותר מהאצבעות שלי ? את צינית, רדא
!??"

רדא:
(צינית) "לא, אני אוהבת אותך !" (מתפרצים בצחוק).
)}]

תמונה 7

(כעת אנו חוזרים לחדר של המקדש, לכאורה, שבו כרגע ראתה רדא את
קטע האהבה הראשונה שלה עם יונס. מדריך 5 עומד לידה או יושב,
והיא המומה מעצם העובדה שראתה קטע הכי אינטימי מהחיים שלה).
רדא:
(המומה, בשוק) "איך העזתם להיכנס לתוך החיים הכי אינטימיים שלי
? אין לי מילים! אני המומה ! זו התערבות גסה ביותר ! אני יכולה
להגיש נגדך תביעה לבית המשפט העליון בירושלים ! אתם לא חוקרים,
אתם בלשים, אתם מרגלים! זה פשוט לא יאומן מה שאתם מרשים לעצמכם
!"
מדריך 5:
(רגוע ושקט מאוד, מדבר ברכות) "אני חוזר ואומר מה שנותר לי
לומר לך רדא היקרה, השאלה היחידה שעומדת על הפרק כרגע היא האם
אהבת ?"
רדא:
(מתפוצצת מזעם) "למה אני צריכה לענות את זה אליך ? מי אתה, אני
לא יודעת ! למה אני צריכה להאמין לך ? אין לי שום סימן, כלי
עזר, משהו שיכול לעזור לי להבין את המצב שאליו נקלעתי. גרמו לי
בחיי לחוות ניסיון כה קשה ואכזרי, שרק מרד יכול להיות התגובה
ההגיונית ביותר. ואתה שואל אותי אם אהבתי?"
מדריך 5:
(עוד יותר רגוע ולבבי, מחייך) "עלייך להירגע. בשבילך!"
רדא:
(כועסת עוד יותר) "אני לא יכולה להירגע. פגעו בי בצורה שלא
תיאמן. השפילו אותי ואת משפחתי. פגעו באבי ובאמי. אפילו אם לא
נדבר עליהם. רק עלי. ועוד בנוסף לכך חדרו לחיי וצילמו כל פרט
הכי אינטימי ! חוצפה !"
מדריך 5:
(רגוע, רך, קולו מלטף עוד יותר) "כדי שתביני שאי אפשר להסתיר
מאיתנו כלום, גם לא את המחשבות והרגשות שלך."
רדא:
(זועמת בלי מעצור) "זה מפחיד ! ואתה עוד גאה על כך !? נראה
שאתה לא מבין מהי עוצמת הסבל שלי ! אתה לא אישה ! אתה לא יודע
מה זה לחדור לאינטימיות של האישה. ועוד לומר לה שאתה יודע מה
היו המחשבות והרגשות שלי ! אין לי מילים ! אני המומה וכואבת
ובוכה ! ודי זה סבל נוראי בשבילי ! אפשר להפסיק את השיחה הזאת
? אני צריכה לבכות לי בצד עם עצמי!"

מדריך 5:
(רך, נעים, מלטף בקולו, מחייך) "את יכולה לקחת כמה הפסקות
שתרצי, תלכי לנוח, תשני, הזמן יעבור, שנים רבות, מאות שנים.
תחזרי אלי. אני תמיד כאן. כאשר תרצי להיפגש עם החכמים הזקנים,
כשתרגישי מוכנה, תבואי. אני תמיד כאן. ואגב, אנחנו נתחיל
מהנקודה שהפסקנו. את אדם חופשי. איש לא מחזיק אותך. את עושה
כאן מה שבא לך. גם אומרת וחושבת ומרגישה מה שבא לך. אבל
זהירות".

רדא:
(כועסת, אבל עייפה מכעסיה) "זהירות ? ובנוסך לכל גם מאיימים
עלי ? וגם מפחידים אותי?"

מדריך 5:
(רך ונעים מאוד) "לא, אבל משהו אני צריך להגיד לא ? (צוחק,
כאילו ניסה להיכנס לסגנון הדיבור שלה). זהירות, הזמן עובר, יש
תוכנית לחיים שלך, ועלייך למלא אותה. זהו."

רדא:
(בציניות) מותר לדעת מהי התוכנית של החיים שלי, שאתם יודעים
עליה ולי אין חצי מושג יבש ?"

מדריך 5:
(רך, נעים, אוהב) "לאהוב".

רדא:
(צינית כואבת) "אתה רוצה להגיד לי שלפי הנתונים שלך, והצילומים
של המרגלים ששלחת אחרי, לא אהבתי?!"

מדריך 5:
(רך ואוהב) "שאלת אותי מהי התוכנית שלך, ועניתי לך בפשטות".

תמונה 8

{תמונה זו מתרחשת ברגע האירוסין של רדא ויונס, מפגש של כל 6
האנשים, הורים והזוג, הפעם בבית הוריו של יונס. יונס 22 רדא 20
יהושוע 45 מרים 45 כולתום 45 יהודה 50 שנים... כאילו פלש - בק,
למעשה כדי לחזק את העובדה שאין זמן בשמיים, ולכן קל ללכת אחורה
וקדימה.}
[רדא ויונס מגיעים ביחד, כאשר ההורים שלהם כבר כאן. ההורים לא
שמחים, כי מה שנוצר זו אווירה טעונה מאוד. לא יודעים מה להגיד
יושבים בשקט כמו איזו הלוויה].

יונס:
(מתרגש ולא מוצא מילים, ורק כדי לשבור את הקרח) "אבא, אמא, מה
קורה ?" (שתיקה) אבא, אתה הדברן אצלנו... תדבר !"

יהושוע:
(כאילו מופתע) "מה אתה רוצה שאני אגיד ? שאמא שלך עדיין סובלת
מהיחס שלי, כי אני יותר עם הטלפונים מאשר איתה ?"

מרים:
(משתיקה אותו) "ככה אתה רוצה שהמחותנים שלנו יידעו...?"

רדא:
(מזרזת) "אבא, בוא תסגור את העסקה וגמרנו !"

יהודה:
(מנסה להיות חביב) "על איזו עיסקה מדובר ? הרי אני הולך להפסיד
כאן הכי הרבה ! ובנוסף לכל אני מפסיד גם אותך, אהובתי..."

כולתום:
(חביבה) "אנחנו אוהבים את הבת שלנו יותר מהחיים שלנו."

יהודה:
(קוטע אותה) יותר מהחיים שלך, דכל אחד ידבר בשמו"

כולתום:
(החלטית) "אני קטעתי אותך ? למה אתה קוטע אותי? (לאחרים) אתם
יודעים על הבעיות שלנו, אני מוסלמית ובעלי יהודי. אני יודעת,
אני יודעת, לאנשים קשה עם זה, אבל זו היתה בחירה אידאולוגית
שלי, ואני נלחמת וידעתי שאני אבכה כל החיים שלי. אבל זו היתה
בחירה שלי..."

יהודה:
(מהסה אותה) "ולמה צריך לספר את כל זה עכשיו ?"

[אחד הילדים מביא טלפון, מגיש אותו לכולתום]

כולתום:
(מופתעת) "דווקא אלי ? בעלי כאן, (מצביעה עליו, המביא את
הטלפון אומר שזה עבורה.) הלו ? מי מדבר ? מי בחקה ? שו ? הא !
מרחבה פאטימה, כיף חאלק ? (מופתעת מאוד) מן ביתי ? (המומה) הו
לאלאה (מוציאה צעקה גדולה) אוי לי אוי לי ! מוכרחים לחזור
הביתה מהר ! (בוכה צועקת) לא לא לא ! לא חאראם !! חאראם עליכום
! שוקרן שוקרן" (מעבירה את הטלפון ליהודה ובוכה מעוצבנת).

יהודה:
(כאילו אדיש ולא מתרגש, כאילו) "מה קרה ? ירו ? מי ירה ? עלינו
? מה הנזק בבית ? הא. זכוכיות. טוב, טוב, שוקרן. ביי." (סוגר,
נרגע). אנחנו צריכים ללכת הביתה, ירו לנו על הבית." (הוא קם,
וכולתום אחריו.)

רדא:
(צינית) "הצחקתם אותי. (מאוד החלטית לוקחת ענינים בידיה) שבו
בבקשה". (קמה, מושיבה אותם, כולתום בוכה עוד, רדא יושבת לידם
ולא מאפשרת להם לקום).

יהושוע:
אני לא יודע איך להגיד, אבל אצלנו, הנוצרים הפלשתינאים אני
מתכוון, לא צריך להציג את הבן, הוא כמו שהוא הבן שלי.

מרים:
(מסמנת לו) "הבן שלנו ואנחנו גאים בו".

יהושוע:
(מסכים איתה) כן, הבן שלנו ואנחנו עומדים מאחורי החלטתו. הם
שניהם אוהבים ורוצים להקים בית בישראל. אני כמובן אמרתי להם
שעדיף להקים בית בפלשתין, מה רע לגור עם האצולה הפלשתינאית
בראמאללה ? אני לא מתנגד הם בחרו בישראל שיבושם להם. למרות שיש
כאן בלגן גדול עם שתי המשפחות שלנו. והיריות נגד הבית שלכם ?
אני רק מקווה שלא מדובר כאן לא בטרוריסטים פלשתינאים ?"

יונס:
(מפריע לו) "אבא, בלי פוליטיקה, אני מבקש. בוא נסיים את כל
ההסכמות שלכם, ונסגור תאריך וזהו. אנחנו רוצים להתחתן, אנחנו
אוהבים מאוד. תנו לנו גב, אני מבקש."

יהודה:
(מופתע) "מה קורה לכם רבותי ? בוודאי שאלה פלשתינאים פנטיים !
אני לא אסכים..."

רדא:
(קוטעת אותו)
"אבא, הסכמנו בלי פוליטיקה !"

יהודה:
(מתרצה) "בלי פוליטיקה, בסדר בסדר. אבל אלה פלשתינאים מכל
מקום. ואתה איאס מתעלם מזה שירו על הבית של ההורים של אשתך ?
זה נראה שזה לא מפריע לך בכלל ! (מטיף מוסר), אני חושב שאתה
צריך לגלות יותר התחשבות במה שקורה למשפחה של אשתך. אם אתה
מתכוון להיות חלק מאיתנו ?"

יונס:
(פגוע) "אני מתעניין, (מרגיע את עצמו, מנסה להתעלם מהפגיעה כדי
שהדברים יסגרו כבר) אני חשוב לי מאוד מה קרה לבית של הורי אשתי
לעתיד, אני מתכוון להיות חלק מהמשפחה ואתם חלק מהמשפחה שלנו.
אני מצפה שאתם תהיו יותר לארג'ים איתנו, אנחנו זוג צעיר, ואין
לנו ניסיון, שתתמכו בנו יותר, ותקדישו לנו תשומת לב. נסגור
עניין, אחרי זה נטפל ביריות".

כולתום:
(בוכה מהטראומה) "אבל איך אני יכולה ? אני אצטרך לעזוב את
הבית, לא רק להחליף את כל מספרי הטלפון שלי. אני פשוט אעזוב
לחו"ל. איפה אפשר לחיות במקום ששם מרשים ליהודים ומוסלמים
לחיות באהבה ? בשקט ? איפה ? תגיד לי אתה איאס ? אני מאוד
מקווה שלכם יהיו חיים יותר טובים ! שאתם לא תצטרכו להתמודד עוד
עם השאלות האלה של לאומים נפרדים כי אצלכם יש את הכול. אתם
בינלאומיים בזכות ההקרבה שלנו !"

מרים:
(מתחננת) "אני אישה חולה, ואני מאוד מבקשת ממך רדא, שתוכלי
להבטיח לי שתלכו בדרך שאני ואבא של איאס החלטנו עליה. שבה יש
שיוויון בין נשים וגברים. שבה יש זכות דיבור לאישה כמו לגבר.
שבה יש משכורות זהות לאישה כמו לגבר. שלא האישה עושה רק את
עבודות הבית, אלא יש הסכמה מתי הגבר רוחץ את הישבן של התינוקות
ולא רק האישה. ולא רק האישה מכינה אוכל..."

יהושוע:
(גאה בעצמו) "אני מקווה שאת מסכימה שאני עומד בכל ההסכמים
האלה."

מרים:
(משתיקה אותו) "נדבר על זה בבית."

יהושוע:
(מתגונן) "אני תמיד מכין את הקפה ואת הסלטים בבית"

מרים:
(מפסיקה אותו) "בוא לא נריב עכשיו, יהושוע."

יהושוע:
(לא מוותר) "אני לא מתווכח, הרי יונס יודע הכול עלי. אני מספר
זאת לרדא, שיש לה זכות להכיר את המשפחה שלנו. שאצלנו החיים
אידאליים, יפים ומפרגנים. אשתי תמיד מפרגנת לי ולנסיעות שלי
לכנסים פלשתינאיים."

תמונה 9

{בחדר הטלויזיה של יונס עם מדריכה 4}

מדריכה 4:
(מרגיעה וקולה מלטף, מאוד תומכת) "ראינו ביחד את קטע האהבה שלך
עם רדא. אתה יודע בבירור שהיא הסכימה עם ההחלטה שלך לא להחדיר
את איבר המין שלך לתוך איבר מינה ?"

יונס:
"אני מאמין שבסופו של דבר, אחרי כמה שיחות הבהרה, היתה הסכמה
אבל אין לי ביטחון של מאה אחוז."

מדריכה 4:
(רכה ומרגיעה) "אתה אוהב את רדא ?"

יונס:
(חושש) "כן, למה ?"

מדריכה 4:
(רגועה וחייכנית)
"אתה יודע שאני צריכה להכין אותך לקראת הפגישה עם 24 החכמים
הזקנים וגם, ואתה יודע שבפגישה זו עליך לומר את האמת האמיתית
לאמיתה, ללא כל התחמקויות. ואתה יודע שבדרך כלל יש 3 חכמים
שמופיעים, לא ידוע לי על מישהו שעמד מול כל 24 החכמים. ואחרי
זה, בוודאי תרצה לפגוש את רדא, אחרי כל כך הרבה שנים שלא
נפגשתם."

יונס:
(מתרגש מאוד) "אני חסר סבלנות לחלוטין. אני כל כך מתגעגע אליה.
הניתוק הזה הוא נוראי, הוא פשוט בלתי נסבל. אני לא יכול לחיות
בלעדיה כבר שנים. אני לא יודע עליה כלום. היו לי הרבה חלומות
איתה ביחד..."

מדריכה 4:
(מרגיעה ותומכת) "עברת תקופה קשה מאוד, שניכם עברתם את הקשה
ביותר. אני מבינה אותך. אתם צריכים לנוח, לקבל ולהפנים את מה
שקרה, ואחר-כך נפגיש אתכם. אבל אני צריכה להכין אותך לפגישה
החשובה של חייך עם החכמים הזקנים".

יונס:
(מתנצח) "אני לא מבין, רדא כאן בסביבה ? אצלכם ? ואתם לא
מאפשרים לנו להיפגש ? סליחה ? אני לא מאמין ?! אלא אם היא לא
מוכנה לפגוש אותי אחרי כל כך הרבה זמן, בוודאי יש לה
סיבות..."

מדריכה 4:
(מנצחת בויכוח) "אתה רואה ? נתת לעצמך את התשובה".

תמונה 10

{רדא במקביל בחדר סמוך, כנראה, עם מדריך 5 על אותה שאלה}

רדא:
(לא מרוצה מאוד) "כמובן שזה לא מצא חן בעיני שהוא לא החדיר את
האיבר שלו לתוכי. לא היתה לנו התאחדות מוחלטת. זה כמו חצי זיון
במקום מלא. ככה הרגשתי."

מדריך 5:
"אהבת אותו? זאת השאלה העיקרית".

רדא:
"אהבתי אותו, אבל הפרידה היתה קשה, הרצון שלו לגעת בנשים
אחרות, הוא היה מתחיל איתן בכל מקום, במסעדות, על חוף הים,
בתיאטרון, בקולנוע, במסיבות. והיה כותב עליהן את התסריטים ואת
המחזות שלו. זה כאב לי מאוד. היה מרוכז רק בתוך עצמו. לא היה
לי מקום שם."

מדריך 5:
"אהבת אותו?"

רדא:
(מיוסרת) "לא, היו רגעים שלא אהבתי אותו, אני חייבת להודות על
האמת, אולי אפילו שנאתי אותו. בעיקר כשראיתי את ההצלחה שלו עם
נשים אחרות. זה הפריע לי מאוד. ותמיד שאלתי את עצמי אותה שאלה,
מה הוא עושה עם הנשים האחרות שלא עשה איתי ? הוא מחדיר להן או
לא ?"

מדריך 5:
"השאלה היא אם אהבת אותו ? אם מיצית את אהבתך אליו כפי שרצית ?
או שעדיין יש משהו שצריך לפתור. ולשם כך יהיה עליכם להיפגש
שוב."

רדא:
(סגורה) "לא, אין סיכוי. אני סגורה עם עצמי. אפילו אם לא סגרנו
איתו הכל. היו לו חיים אחרים משלו, ונשים משלו, ולי היו
סיפורים משלי. אני לא רואה מה יתן המפגש הזה ? מה נותר עוד
לפתור ?"

מדריך:
(רך, מבין, אך עקשן גדול) "האם אהבתם ? האם פתרתם את כל האהבה
שלכם, כך שלא נותרו כל קצוות שעלולות להפריע לכל אחד מכם
בעתידו?"

רדא:
(כאובה) " לא, לא מיצינו, לא סגרנו דברים. יש הרבה חלונות
פרוצים ביחסים שלנו שלא נסגרו, שלא הגלידו, הפצעים עדיין
כואבים."

מדריך 5:
(נחרץ) "אז יהיה עליכם להיפגש שוב, יקירתי?"


תמונה 11

[הגלגול הנוכחי, האחרון. בית חולים רמב"ם. רדא חולה מחלת סרטן,
שהחלה מסרטן שד והתפשטה לכל העצמות וכו'... יונס, מתלבט עם
עצמו.

יונס:
(הנגד והבעד) "כל החיים שלי אני אעמוד כאן ליד מיטה בבית
החולים ואטפל בה ? זה מה שייעד לי הקדוש ברוך הוא ? במקום ללכת
ולחיות את החיים שלי עם נשים אחרות ? למה זה מגיע לי ? למה נפל
עלי אסון כה כבד ? לחיות חיים בתחתיות ? להיות בסבל כל הזמן ?
היכן וטאתי לאלוהים ? היכן חטאתי לרדא? ואיך לתקן? לטפל באישה
חולה זה הייעוד של חיי כרגע...]

רדא:
(מסכמת כנראה את כאבי המחלה מבחינתה, מדברת ממיטת חוליה לכיוון
של יונס) "אני לא יכולה לשכוח לך את הרגע הזה, שחזרתי מטיפולים
בחו"ל, ואתה הלכת לפגוש את סיגלית שלך ברחוב. זה היה יותר חשוב
לך ממני..."

יונס:
(מנסה לפשר) "כתבתי עליה שירים, אז התאהבתי בה בשביל האמנות.
היא היתה ילדה קטנה ממני 33 שנים. מה כבר יכול לקרות ? זה היה
חומר השראה. את תמיד אמרת לי שלא תתנגדי לחומרי השראה בינינו.
(מנסה לקחת לה את היד, מסרבת בנחרצות)".

רדא:
(בוכה) "לא היית צריך לעשות את זה, אתה גרמת לי סבל, תחושה
שאתה לא אוהב אותי יותר, שאני לא רצויה..."

יונס:
(מתחנן) "לא, אני מתחנן בפנייך רדא, תוציאי את זה מהמחשבות
שלך. אני חושב שזה בא מאמא שלך, מהפחדים שלה, מהמשפחה שמאיימת
לרצוח את החיים שלכם, ולכן יש לך תחושה שאת לא רצויה בשום
מקום. אני אמן. גם אם סיגלית היא מפלצת קטנה, אני זקוק להשראה
הזאת."

רדא:
(בוכה בשקט) "כן, אבל גם כאן בבית החולים אתה מתחיל עם כל
הרופאות ועם האחיות ועם כל מישהי שיש לה חזה שיש לה גוף, אפילו
ללא כל אסתטיקה. לפחות שתהיה יפה !"

יונס:
(צוחק) "טוב, אני רואה שחוש ההומור חזר אלייך ! (צוחקת) עכשיו
תני לי את היד שלך, אני צריך להגיד לך משהו (נותנת לו בהיסוס)
אני אוהב אותך. אני לא רוצה שתעזבי אותי. אני מתגעגע אלייך,
הבית ריק בלעדייך. בואי תחזרי הביתה."

רדא:
(בוכה וצוחקת לחילופין) "כאילו שאני לא רוצה לחזור הביתה
לחמודי שלי... כאילו שאני לא רוצה להיות עצמאית... לטפל בעצמי
לבד, לא להיות זקוקה לכל הכימיותרפיה האלה ולכל ההקרנות,
והכדורים וההקאות, ראית כמה רזיתי ? (צוחקת משמחה) ירדתי 20
קילו. היית מאמין?"

יונס:
(מחייך) "את כזו חתיכה עכשיו. בואי נעשה את זה כאן ועכשיו ?
(צוחקים)".

רדא:
"אתה מוכן ?"

יונס:
"כן".

רדא:
"הכל ? מלא ? כולל חדירה ?"

יונס:
"היי ! הגזמת ? לא זוכרת מה אמרתי לך אז ? רק אם היינו מחליטים
להביא ילדים לעולם הייתי מחדיר."

רדא:
"ואף פעם לא נהנית ? לא היתה לך אורגזמה ?"

יונס:
"כמו כל הילדים אוננתי, וידעתי מהי אורגזמה. אבל את ידעת מהי
אורגזמה ? שזה היה הכי חשוב, לאישה לדעת אורגזמה, כי אישה
מקבלת משהו שהוא יותר מפי 1000 לעומת האורגזמות הקטנות של גבר
!"

תמונה 12

[רואים את יונס קורא את מכתבי המאוהבים של רדא, שהוא מצא בתוך
מחסן שבו שמרו חפצים במשך שנים, והיא לא איפשרה לו לקרוא, הוא
קורא ובוכה:
]

תמונה 13

מדריכה 4:
(ברכות, בהבנה ובתמיכה) "מצאת בערימות המכתבים שלה סיפורי
אהבה. בעיקר זה שהיה לה בארה"ב."

יונס:
(בוכה) "כאן היא כותבת מכתבי אהבה לאדם בשם וולפגאן שהיה גרמני
במוצאו ושפגשה במטוס לניו-יורק, והתאהבה בו ממבט ראשון. ואחר
כך נסעה אליו לניו-יורק וגרה 4 ימים בבית שלו (בוכה). אבל
המכתב אחר מצאתי שכתבה לאחותה שלא הלכה איתו רחוק. מה זה שלא
הלכה איתו רחוק ? היא לא נתנה לו לחדור לתוכה ! בדיוק ! נו, אז
מי כמוה היתה צריכה להבין אותי ! ולקבל את ההחלטה שלי לא להביא
ילדים. במיוחד שהיתה לנו הסכמה על זה"...

מדריכה 4:
(רכה ומבינה) "אבל אל תשכח שהיא אישה. ואישה זקוקה תמיד לאהבה,
לרכות, לליטוף, למילה טובה. אתה התעלמת מזה. וחוץ מזה, על מה
אתה בדיוק בוכה ?"

יונס:
(בוכה) "אני שואל את עצמי אם היא ידעה מספיק אהבה בחיים שלה.
היו לה חיים כל-כך קשים. ומחלה תראומטית. והנה אני מגלה מכתבי
אהבה מדהימים. המכתבים של פטריק, מכתבים שאפשר לעשות מהם רומאן
שכולו משלוחי מכתבים חד-צדדיים. מכתבים עם המון אהבה וכתובים
בשבריריות ושיריות ועדינות מעודנת. ודיברתי איתו, הוא אמר לי
שהיו פעם אחת בבית מלון והתחבקו, אבל לא נתנה לו ללכת עד הסוף.
מדי פעם היתה מחבקת אותו כי אהבה אותו כמו אח, לא כמו גבר. את
מבינה, זה (מדגיש) אצלה הדבר הזה, שלא ללכת עד הסוף ! זה לא רק
אצלי !"

מדריכה 4:
"נמשיך לבדוק את זה עד שתגיע למסקנה הטובה ומדוייקת ובעיקר
המספקת ביותר מבחינתך. למה אתה בוכה ?".

יונס:
"כי יש לי הרגשה שהיתה לה אהבה גדולה יותר. היא כותבת לוולפגאן
,יקירי, אהובי, מחמל נפשי..."

מדריכה 4:
"אתה שוכח שזה היה לפניך. מה אתה רוצה גם לשלוט על הלב שלה
לפני שהכירה אותך!? אתה לא חושב שאתה רכושני מדי ?! זה בלתי
אפשרי בגלגול חיים אחד... יש לה את החיים שלה לפניך, ויהיו לה
חיים משלה אחריך ! הנשמה שלה היא ולא שלך !"

יונס:
"את מאמינה בגלגול נשמות ? כי את דרוזית?"

מדריכה 4:
"לא, אני לא דרוזית, אבל אני כן מאמינה"

תמונה 14

[שיחה עם הפרופ' במחלקה אונקולוגית ברמב"ם]

פרופ':
(קשה ורציני מאוד) "אתה צריך להזמין את המשפחה שלה, נותרו לה
רק כמה דקות או אולי מעט שעות לחיות".

יונס:
(המום וכואב) "אתה בטוח במאת האחוזים שזהו, שאין יותר מה לעשות
?"

פרופ':
(קשה ורציני) "אין לנו יותר מה לעשות, זה הסוף. זה עניין של
מכסימום עוד כמה שעות, אפילו לא כמה ימים, וזהו. אני מצטער (
מניח יד על כתפו של יונס והולך)".

יונס:
(סוגר את הדלת בחדרה של רדא באותו בית חולים, ברגישות יתרה
ובלחש תחילה) "רדא, אהובתי. אני צריך לדבר איתך ברצינות. את
מקשיבה ?"

רדא:
(חיוורת מאוד. כמות אדירה של מורפיום מוזרמת לתוך הווריד שלה
180 סמ"ק, היא די מבולבלת, אבל ברגע שהוא אומר שיחה ברצינות,
משהו מתעורר בה)
"כן, אני מקשיבה, כולי אוזן בשבילך." (גם מדברת קשה בגלל
המורפיום).

יונס:
(בעדינות אך עקבי ולא מוותר) "יש מישהו שאת רוצה להיפרד ממנו
בעולם ? אולי באירופה ? בישראל ? מהמשפחה של אבא שלך או של אמא
שלך ? אנשים שרצית להגיד להם משהו ובמשך החיים לא הצלחת לומר
להם כלום ? תחשבי היטב היטב כי אני מוכן להביא כל אחד. תגידי
שם של מישהו בארה"ב ואני מביא אותו כדי שתוכלי להיפרד
ממנו..."

רדא:
(מגיבה מייד) "אין אף אחד".

יונס:
(על גבול הבכי) "אז אני רוצה להגיד לך שמבחינתי, אני משחרר
אותך, אם את רוצה לעבור לעולם הבא, זו זכותך, אני לא מחזיק
אותך כאן, את יכולה לעוף. מבחינתי כן, אני לא מחזיק אותך. גם
אם זה הדבר הכי קשה בעולם להגיד אותו. אני חייב להגיד לך:
מבחינתי תרגישי שאת חופשיה ומשוחררת..."

רדא:
(מופתעת) "אני יודעת. אני תמיד אהבתי את החופש הזה שנתת לעצמך
ולי..."

יונס:
(מגדיר) "לא, אני מתכוון שאת יכולה לעוף, אם את רוצה, את
יכולה, אני לא אמנע ממך אם זה מה שהחלטת, לא לחיות יותר, בבקשה
!"

רדא:
(בטוחה והחלטית) "אבל אני רוצה לחיות !"

יונס:
(מחבר אותה להחלטתה) "את בטוחה שאת רוצה לחיות ?"

רדא:
"בטוחה" !

יונס:
(מחליט בשבילו להיות מעורב סופית) "אז מעכשיו ואילך נעשה הכול,
את שומעת, נעשה הכול כדי להבריא אותך. הם אומרים שאת לא יכולה
ללכת, נראה להם שאת כן יכולה ללכת !"

רדא:
(מבסוטית) "בסדר, נחיה ונראה להם !" (צוחקים).

תמונה 15

מדריכה 4:
(רכה ומבינה) "לא אמרת לה את דבריו הסופניים של הפרופסור, זה
היה במודע, כדי למנוע ממנה השפעה של הרפואה הקונבנציונאלית ?"

יונס:
(מסביר) "כן, חשבתי שזה לא יעזור לה להבריא, להיפך. חשבתי שזה
עלול למנוע ממנה החלטה משוחררת מהשפעות. גם אם ידעתי שהיא רצתה
לקבל את כל המידע על מצבה, מנעתי את המידע הזה, כדי שאם היא
באמת תוכל לעשות את הנס הזה, שהיא בסופו של דבר עשתה, נס גדול
תודה לאל, וככה שדברי הפרופסור לא ישפיעו עליה !"

תמונה 16

[באותו משרד אצל הפרופסור]

פרופ':
(מופתע ומנתח) "אין לי הסבר מדעי לזה, היא הולכת, למרות הסרטן
בעצמות. היא קמה מהמיטה וכבר שנה וחצי שהיא חיה, למרות שכל
הממצאים הראו שנותרו לה כמה רגעים, באותו יום. אתה זוכר ? יש
גם ניסים ברפואה, לפעמים היא מביאה תוצאות מפתיעות..."

יונס:
(מחייך) "תודה לך פרופסור."

תמונה 17

מדריך 5:
(רך ומבין, אך עקשן גדול) "ראינו את כל הזמן והעצבים, את כל
ההתמודדות שלו, כדי לעזור לך. ראינו את הנס המשותף שלכם, שנה
וחצי החזקת מעמד, הוא היה לצידך יום ולילה. החלטת בסוף לעזוב
אותו. למה ?"

רדא:
(מורדת) "לא הייתי צריכה למות בגיל כל כך צעיר. זה כבר לא קשור
כל כך ליונס, מישהו עשה לי עין הרע ! אתה אולי לא מכיר את זה,
אבל יש אנשים שמסוגלים להרוג אחרים. פשוט שלחו לי מחלת סרטן.
מישהו דאג להפריד אותי מאהובי. אחרת אין לזה הסבר הגיוני !"

מדריך 5:
"יש לך מושג מי עשה לך את המאגיה השחורה ?"

רדא:
(תמימה) "לא, לך יש מידע על זה ?"

מדריך 5:
(רך מבין סולח) "לא רדא, אין לי. אנחנו לומדים מהקשיים
והניסיונות של החיים דבר אחד, לסלוח ! אין דבר אחר. אני מבקש
ממך לסלוח. לסלוח לאמא שלך על הצרות שלה ולסלוח למשפחה שלה
ולכל מה שעלול לעלות בדעתך, פשוט לסלוח. אני מבקש ממך לסלוח
לאבא שלך, על מה שהכי מפריע לך אצלו, ולסלוח למשפחה שלו
שהטרידה את מנוחתך לא פעם, אני מבקש ממך לסלוח, לסלוח על הכול
בעצם. לסלוח ליונס, לסלוח במיוחד לאדם הכי חשוב בחייך !"

רדא:
(באירוניה) "זה בטח אתה, לא ?!"

מדריך 5:
(צוחק בנעימים) "אני ? לא ! לא ! אין מצב ! האדם הכי חשוב
בחיים שלך זו את! את בעצמך ! ואני מבקש ממך, עלייך לדעת לסלוח
לעצמך ! אין יותר חשוב מזה !"

רדא:
(מתחילה לסלוח) "אחרי שהוא טיפל בי כל כך יפה כל החודשים
והשנים האלה בזמן המחלה... התרחש רגע המוות שהיה רגע נוראי
מבחינת יונס. ורגע נפלא מבחינתי. כשהנשמה שלי יצאה מהגוף, באמת
עפתי והייתי חופשייה כל כך, כמו ציפור. ובאתי הביתה והייתי
בלתי נראית וראיתי אותו, את העצב שלו, ורציתי להתאחד איתו.
וקראתי לו שיבוא איתי לעוף.  ומה הוא הבין?  שאני רוצה שהוא
ימות יחד איתי. איך בן אדם מפותח ומתקדם כמוהו יכול להבין דבר
כזה ? שאני ארצה שהוא ימות ?"

מדריך 5:
(מבין ורך) "איך את יכולה לדרוש מאדם שחי בתוך החומר שיבין מה
קורה לרוח ולנשמה ?"

רדא:
(מנסה לסלוח) "אבל דיברנו על זה כל השנים, והכנו את המוות
ביחד. ואפילו הבטחנו  ש... אוי, הוא ביקש ממני שכאשר אני אהיה
בשמים אני אראה לו איך זה בנוי ? אני יכולה ללכת עכשיו להראות
לו בחלום ?"

מדריך 5:
"אין טעם... (מהסס אם לומר לה)... הוא כאן".

רדא:
(מופתעת) "יונס גם כאן ? הבאתם אותו במיוחד כדי לפגוש אותי ?"

מדריך 5:
"לא במיוחד, הגיע הזמן שלו."

רדא:
(נזכרת) "הפרידה שלנו היתה כל כך מצחיקה. בגלל האבא הנוצרי שלו
הוא רצה שהמוות יהיה ב 25.12 שזה גם תאריך הלידה של אמא שלו
וגם תאריך הלידה של ישוע הנוצרי, בקיצור, ואני עליתי לשמים  ב
6.1 ואז כמה דקות לפני הפרידה, אמרתי לו שזה לא בדיוק מה שהוא
רצה אבל זה גם חג המולד אצל האורתודוכסים, והוא צחק. אתה חושב
שהוא הבין ? וברוחי הסתובבתי מסביבו כמה חודשים, והופעתי
בחלומות שלו. ועכשיו הוא גם כאן ? אתה חושב שכדאי שניפגש ?"

מדריך 5:
"את צריכה להיות סגורה עם עצמך. אהבת אותו ? עדיין את אוהבת
אותו ?"

רדא:
(מהססת) "אני מודה לו על העזרה שלו ועל שתמך בי בהבנת הדרך אל
המוות ורגע המוות עצמו. אבל אהבה אמיתית ועמוקה, עם החומר הזה
של הגוף. כן ולא. אתה באמת צודק. אני עדיין לא סגורה עם עצמי
לגמרי".

מדריך 5:
(מזכיר לה) "ואגב, שכחת לגמרי את כל המאבקים עם הרופאים
והאחיות והמטפלים שהיו מגיעים אלייך, איך הוא חינך אותם...
הרגיל אותם לטפל בך בידי משי... בעדינות ורכות..."

תמונה 18

[נכנסים לאולמות אחרי עוד אולמות מפוארים, משהו בחוץ דומה לבית
הצדק והשלום העולמי של הבאהיים... מדריך 5 מוביל את רדא אל
פגישתה עם 24 החכמים הזקנים. רדא מאוד מרוגשת והמדריך 5 מנסה
להרגיעה כל הזמן ומעודד אותה.
{כניסה לאולם, יושבים רק 3 חכמים זקנים, הם לבושים בחליפות
פשוטות ולא מפוארות. הם מקרינים חוכמה, עוצמה, אמת. הם חמורי
סבר, אך מרגיעים בעת ובעונה אחת.]

נשיא:
"את רדא בת כולתום ויהודה ?"

רדא:
(קמה ממקומה מרוגשת מאוד) "כן כבודו"

נשיא:
(מחייך) "את יודעת שכאן אנחנו מעריכים מאוד מאוד את ההחלטה של
אביך יהודה היהודי ואמך כולתום המוסלמית, להתחתן ולהביא ילדים
לעולם, בעצם להביא אותך. אנחנו חושבים שזהו הפתרון לעולם שלכם.
וכאשר הורייך יעלו אלינו בעתיד, הם יתקבלו בכבוד של מלכים
אצלנו. עבר עליהם סבל רב."

רדא:
(בהכנעה כפי שלמדה אצל המדריך 5 שלה) "אני מסכימה עם כבודו."

נשיא:
(בעדינות) "את יכולה לשבת. (יושבת, אחרי שקיבלה אישור גם
מהמדריך 5) אנחנו רוצים לדון איתך בקשר לגלגול האחרון שלך עם
יונס ועם הורייך שהזכרנו כאן מתוך כבוד רב. את מוכנה ?"

רדא:
(רוצה לקום שוב, אך המדריך 5 מושיב אותה) "אני אעשה כמיטב
יכולתי".

נשיא:
"האם את מרוצה מאוד מהחיים שלך, ממה שאת מביאה משם לכאן ? או
שיש דברים שהיית רוצה לחיות אותם שוב כדי לתקן את עצמך ?"

רדא:
(מהססת מעט) "אני לא בטוחה שאני יודעת מספיק על עברי, ואיננה
מבינה בגלגולי נשמות. אבל ברור לי שיש מספר דברים לא פתורים.
אך האם לשם כך צריך שוב לרדת ושוב לפגוש את אותם אנשים ? זה לא
משעמם כבודו ?"

נשיא:
(שלושת החכמים זזים מעט, לא צוחקים) "זה כבר עניין שלך. בואי
נבדוק האם את מרוצה ? האם אהבת אנשים ועולם וטבע ? וכיצד עזרת
לאנשים ?"

רדא:
(מהססת מתלבטת) "יקשה עלי לענות על שאלת כבודו. משום שכל עניין
בחיים בישראל, שם למטה, היא שאלה של יחסיות. בהתאם למה אהבתי ?
בהתאם לאהבה שלך ? של המדריך 5 שכאן לידי ? בהתאם לאהבה שלמדתי
מהורי ? ביחס למה שלמדתי מיונס אהובי ? אינני יכולה לענות אלא
אם אבדוק זאת לפי סולם יחסיות כלשהו ? וכך גם לגבי עזרה
לאנשים"...

נשיא:
(מאבד קצת סבלנות) "את צריכה לענות לפי סולם היחסיות שקיים
בתוך המצפון שלך, בתוך האינטואיציה שלך.. בואי נראה משהו קצר,
ואחרי זה תעני לנו"

{[( מראים לה קטע שבו היא הולכת עם יונס במסדרונות אוניברסיטת
חיפה ומראה לו את החתיכות ששוכבות עם בטן חשופה על הדשאים,
משתזפות, וכאלה שעומדות בכל מיני מקומות והן באמת סקסיות
ומושכות מאוד...
והיא אומרת לו לבחור, או לבחור בה לעולמי עולמים, או לבחור בכל
האחרות יפות ככל האפשר, אבל לוותר עליה. והוא בוחר בה !!!)]}

רדא:
(המומה, מופתעת, הססת) "אתם יודעים הכול עלי, כבודו".

נשיא:
(מסכים) "כאשר אנחנו מתרכזים באדם, אנחנו מקבלים את כל המידע.
כעת אנחנו מרוכזים בך. אך הסיבה היא לא אנחנו, אנחנו גם לא
תוצאהת הדיון. את כרגע במרכז. מה רציתי לומר ? שיש לך
אינטואיציה חזקה ואת מראש ידעת מה עלול לגרום לך לכאב נוראי
בחייך ! ולכן הזהרת אותו. אך את העבודה עם עצמך, האם ביצעת.
האם סגרת עם עצמך שאינך אחראית לנשים של יונס ? בעבר בהווה
ובעתיד ? שהחיים שלו הם שלו. שהחיים שלך הם שלך. כל אחד אחראי
לחיים שלו בלבד, ולכן איננו יכול לקבוע דבר בחייו של האחר."

רדא:
"מקובל עלי מאוד כבודו !"

נשיא:
"האם אהבת ?"

רדא:
(מהססת) "אהבתי הרבה, כבודו. אבל לא תמיד אהבו אותי כפי שאני
אהבתי. עובדה שהייתי אישה חזקה מאוד מאוד, וחליתי במחלת סרטן
נוראה, למרות כל האהבה לעולם, לטבע ולאנשים שהיתה בי"...

נשיא:
"האם את מרוצה מן האהבה שלך ? האם תרצי לחוותה שוב ?"

רדא:
"לחוות שוב במובן שיהיה עלי לרדת שוב ולהתגלגל בישראל ? אוי לא
! זה אני באמת לא רוצה. אני מעדיפה שבדיה או נורבגיה. משהו
שקט, פינלנד כזה או ניו זילנד, כבודו. את המתח של החיים בישראל
זה לא לעצבים שלי. גם באוסטרליה אפשר לאהוב את העולם והטבע
והאנשים ולעזור להם בסבלם".

נשיא:
"בסדר, זה תלוי בהחלטות שלך, ובהבנתך את התקדמותך. מה שיתאים
לך, נבדוק ונראה אם גם מתאים לנו. (מתבונן בחכמים, יש הסכמה).
נראה לך עכשיו קטע אחר מחייך, אולי לא ממש ישיר אלייך, אבל
נרצה שתתקדמי ממנו אל עתידך מן העבר המוכר לך.

[{(רואים את קטע שבו נרצח יונס. בחור צעיר ממוצא אירופאי, מחכה
לו בפינת רחוב. שואל אותו:

רוצח:
"אתה יונס בן מרים ויהושוע, שנשוי לרדא בת כולתום  ויהודה?"

יונס:
(פוחד מאוד) "כן".

רוצח:
(מאיים עם אקדח) "אתה בן לאמא יהודיה ואבא נוצרי ?"

יונס:
"כן".

רוצח:
(מאיים יותר) "איך העזת להתחתן עם מוסלמית ?"

יונס:
(פוחד מאוד) "קודם כל היא לא מוסלמית, היא בת לאבא יהודי, ככה
ששנינו חצי יהודים, ושנינו חצי ערבים, כי גם האמא שלה ערביה
וגם אבא שלי ערבי, אז אנחנו מאותו לאום. אנחנו שנינו ערבים.
ככה שזה לא נוגד את האיסלאם".

רוצח:
(מגחך)  "מי אמר לך שאני מהאסלאם? אני לא מוסלמי, אני לא יהודי
ואני לא נוצרי אני מהתנועה לטוהר המידות ולהגנת הלאומים, הדתות
והגזעים, ולחיסול נישואי תערובת..." (ואז הוא יורה בו והורג
אותו])}

רדא:
(המומה בשוק, בוכה) "אוי, לא, לא הייתם צריכים לאפשר את זה !
למה הוא היה צריך להיות קורבן ?"

נשיא:
(כמעט מתנצל) "החיים של יונס בלעדייך לא היו חיים. הוא אוהב
אותך אהבת נפש. ההתאהבויות שלו מסביבך לא היו בגידות. הוא אוהב
נשים וגברים, לא פיזית, אלא נפשית. הוא אדם אוהב. זה מקובל
עלייך ?"

רדא:
(המומה בשוק) "אבל מוות זה דבר נורא. לא ידעתי שיש כבר תנועה
נגד נישואי תערובת ? למה לכל דבר טוב שיש בעולמנו תמיד יש איזה
רע הפוך שמנסה לעצור את ההתקדמות, כבודו ?"

נשיא:
(כמעט מגחך) "בלי הרע, איך היינו יכולים להעריך באמת את הטוב.
הטוב קיים בזכות הצל שלו. איך יכולנו להעריך את אור השמש אם לא
היה לילה קודם לו ? אלה שאלות יפות, אבל אנחנו מתרחקים מהנושא
שלנו, ממך ?"

רדא:
(מתחילה להבין) "אז הבאתם את יונס בחזרה לגן עדן, רק כדי שאני
והוא נוכל לפתור את הזוגיות שלנו לתמיד ? לנצח ? וכדי שכך נוכל
להיפרד כידידים ?"

נשיא:
(כמעט מסכים) "אם את רואה את זה כך... אין גיהנום בשמים, יש רק
גן עדן."

רדא:
אז תכניסו אותו ונסגור עניין. (מגחכת) בשביל זה להרוג בן-אדם ?
(מתמרדת) לזה אתם קוראים גן עדן ? לא היתם יכולים להמתין קצת ?
עוד מאה שנים, מה זה לעומת הנצח ? ואז היה מת בשיבה טובה ואני
הייתי מחכה לו."

נשיא:
(רציני, מתון, אך החלטי) "אנחנו יכולים לעצור את המוות הזה
וולהחזיר אותו לאחור".

({[ הנשיא לוחץ על כפתור, רואים את כל הקטע של הרצח לאחור,
ושוב יונס מול רוצחו... הסרט נעצר)]}

נשיא:
(מחייך מעט מאוד) "עכשיו רדא, הכל בידייך, בידייך להחליט אם את
משאירה את יונס אהוב ליבך על כדור הארץ בבית הספר ללימודי
החיים, או מביאה אותו לכאן אלייך, לגו עדן, כדי לסגור עניין
ואולי להתחיל חיים חדשים, קצת אחרת, ולתקן הכול???"

רדא:
(מהססת מאוד, מתקשה לענות, המומה מאוד מהאחריות הכבדה המוטלת
עליה לפתע) "אני ? להחליט על חייו של אדם? למה אתם מטילים עלי
אחריות כזו כבדה ? (כולם שותקים) זו השאלה של להיות או לא
להיות של שקספיר. ואני תמיד אמרתי להיות בניסיון להיות, סימן
שאני בעד החיים ולא המוות והשינה. ואחר כך שיניתי את זה להיות
באהבה להיות. שבזה האהבה מנצחת את המוות ואפילו את החיים. אבל
הרצח של יונס, זה ממש מוות לא טוב. אי אפשר למצוא לו מוות אחר
?"

נשיא:
(יש אפשרות שהנשיא ישחק עם מכשירי הוידאו או DVD  ויציע לה כל
מיני סוגי מיתות, אבל זהירות לא לפגוע בכבודו)
"אי אפשר להחזיק את העולם, בהיסוסים שלך. או שכן או שלא.
(ממתין, שתיקה ארוכה) נו ? אם את לא מחליטה, אז ההחלטה נלקחה
מידייך." (שתיקה בכל הכיוונים).

{([ הסרט חוזר במהירות ורואים שוב את הרצח)]}

נשיא:
"טוב שלא לקחת חיים של אדם, כי זה אסור ברמת התפתחותך, וזו רק
הוכחה טובה שאת מתקדמת היטב.
כעת אינך יכולה להאשים איש ולא אותנו. כעת את מבינה שהכוחות של
הרע משרתים את הטוב. ועוד מעט תפגשי את אהוב ליבך מזה מספר
גלגולי נשמות. ותביני עד כמה חשובה הפגישה שלכם מהבחינה
הקוסמית. ברגע שנשחרר את הזיכרון של הגלגולים שלך."

תמונה 19

[{(הגילגול קודם של יונס ורדא כאשר היו בן ויהודית, שבו שניהם
היו דרוזים. יהודית אישה קשה מאוד, מטורפת כמעט, המשליכה את
חייה וטעויותיה על אחרים, בגלל גאווה ויהירות שקיבלה מהוריה,
וחוסר ביטחון מאותה סיבה. ואילו הוא בגלל נחמדותו נופל ברשתה.
הוא חלש יותר ולכן היו אמורים להיוולד להם שני זכרים, אך בגלל
הדומיננטיות שלה, הוא מסרב להכניס לה את הזרע, ומוציא ברגע
האחרון... מונע ממנה את טעם הבריאה של החיים ולכן הוא מאבד את
טעם החיים בעצמו, והתאונת דרכים על האופנוע שלו היא למעשה צורה
של התאבדותו בגלל השליטה שלה בו.]})







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"תאמין באלוהים
וסמוך עליו, אך
נעל היטב את
הרכב שלך"



מתוך מכתב
מנטרה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/12/08 17:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אוריאל זוהר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה