"בזזז... מה אתה כועס כל כך?", שאל אותי הזבוב
"חכם בלילה על חלשים!", עניתי: "הרי אתה יכול לעוף!"
"וכל הזמן אתה אומר - כך עשה , כך אל תעשה,
 מכניס תבשיל לתוך הסיר אבל שוכח את המכסה!
 אני כבד לפי דבריך ואתה הוא הקליל...
 אך אל תשכח שאתה צפור בעוד אני הנני דחליל!
 אני רק בנאדם ואתה הינך הזבוב!
 אני באדמה תקוע ואתה - יכול לעוף!
 לי יש רק רגליים, לך יש את הכנפיים
 אני על הקרקע עומד, אתה - נוגע בשמיים!
 אז תפסיק לי כל הזמן להטיף מוסר
 זה לא כוחות, זה לא חוכמה, זה לא אותו דבר!"
"זה לא קשור", אמר הזבוב
"גם אתה יכול לעוף."
"אני?! לעוף?! איזה שטויות."
"בהחלט. בלי בעיות."
"הכיצד? אם לא אכפת לך את הסוד לי לגלות...
 כן, כן עכשיו תגיד שזה הכל במחשבה...
 ששם, רק שם, תמצא לה התשובה...
 שצ'יק צ'אק אני מסוגל בדמיון לאבד משקל
 להתרומם כך באוויר כמו בלון של הליום...
 אתה ת'מוח לי מברבר ומבלבליום!"
"לא לזה כוונתי", אמר הזבוב אז בניחותא
"אל תהיה כל כך בנאלי, עשה טובה, ובמטותא..."
"אז אולי כוונתך ל 'משפרי מצב הרוח?'
 אני לא שלגייה אז אל תציע לי תפוח!
 עלים וכימיקלים, עושים לי רק בלאגן!
 מה'קסמים' האלה אני נגמלתי כבר בגן!"
"לא ולא. גם לא לזה כוונתי.
  אולי תפסיק להיות אתה ותהיה טיפה איתי???
  אתה יכול לעוף! ממש עכשיו! בקלי קלות!
  אם רק תפתח את מפרשיך לכיוונה של רוח השטות!
 הנה היא כאן אותך עוטפת
 מעלייך, מצדדיך,
 קליפותייך מקלפת
 מסירה דאגותיך,
 מנפנפת מחשבותייך
 מייבשת דמעותיך
 מאדימה את לחייך
 רק פתח לה מפרשיך
 פתח לה לבבך
 פתח לה חדרייך
 יקטן מאוד אז המשקל , פשוט ילך לו לאיבוד...
 הרי אומרים שמלאכים עפים כי
 הם לוקחים עצמם בקלות..."