אלכס וינגרט / הבית שלי |
הבית שלי ארוז אצלי
בראש.
יסודות מוצקים
מחלחלים עמוק
בקרקע.
גינת צמחי התבלין שלי כבר פורחת
בצד הימני של המוח
היכן שהדמיון שלי
נולד.
אהובתי כבר מחכה לי
בפתח השסתום
בלבי
מחייכת ,
זרועותיה פרושות ,
דמעותיה דולפות
מעיניה,
מחלחלות דרך שסתומי
אל עורקיי,
אל גופי.
ילדי
מחכה לי
בעריסה,
בבית,
על יד צמחי התבלין,
ואת העריסה
מנענעת
אהובתי.
עירומה,
שרה שיר
ערש
ואני נרדם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|