כשאבא שלי אחז בידי
על שפת הים, מתחת לגשר,
גלים חמימים ליטפו את רגלי הקטנות.
והמים חייכו, ניתזים אל השמש,
שצחק אף  הוא  בשלל ניצוצות.
ואני מתכופף, כורע על  ברכיי,
והנה גוש של קקי נפלט אל הים.
צף על המים, נסחף לו בזרם,
כמו דג עצל שעייף מלשחות,
מטלטל  לו בינות עמודי הגשר,
בין הקצף, בין הבועות.
ואני מתבונן למעלה,
אבא אליי מחייך.
ידו מתהדקת על אצבעותיי הדקיקות.
שם על הגשר אנשים עברו,
דייג השליך חכתו אל הים,
ולרגע אחד כולם ראו
איך אב ובן אחוזים  יד ביד
ולרגע אחד, קטן וזעיר
הרגשתי אני - לא לבד,
לא לבד!