ויהי מקץ הימים ויוואש מה'
ולא האמין באליל, -
ויברכוהו השמיים,
ויפגע באילאיל
וישר את שיריו לאילאיל.  (טשרניחובסקי, שירים לאילאיל)


ויהי מקץ הימים ועלטת הלילות,
עת התייאשה האמונה באל ואליל,
נפתחו שערי שמיים ברכה ואהבה
נסחפו בסערה לתוכם  כליל  
טשרניחובסקי ואילאיל

אילאיל,
אחכה לך במעמקי יער עד
מופלא ועבות רזים
אחולל בכרך רחובותיך בגיל
לא אפסק מנשיקתך עד כלה הצליל
אילאיל!

טשרניחובסקי,
נבראתי בך מחדש
לחשת לאוזני את שמי הפרטי
אחר העניקו לי אבי ואימי
עת ארעד אליך כניצן חיש
אדע אהבתי אותך אישי
טשרניחובסקי!

אילאיל
אור הסהר חוור למראה יופייך
זקנתי אני ביובל השנים
זכיתי בך עלמות ימים  
ליטפת רכות כיד אחות רחומה  
קרבת יותר מנפש אח תאומה  
המרת שאון תותחים בנעימת החליל
אילאיל!

בינינו לבין עצמנו נרקמו הקשרים
נתבוסס בסבכם עד תומם
וגם אם נמות ונחלוף כליל
שוב לא יקרא לעולם גבר לאישה, אילאיל.