לא ידעתי כאב עד פרשת מדרכי
געגוע לא הכרתי

נראה כפתאום חשכו עיניי
באור לבן,
חמוץ.
ומר לי
מר לי שאת לא כאן

כמיהה
רגש ריק
מאושר הוא האדם שיודע להתאפק

השתוקקות אינסופית מכילה את ימיי
מעלה לי חיוך
מרגיעה
אם היה מתווסף לו
חוסר וודאות
קץ לחיי הייתי מאחלת

איפה את אהובתי?
איפה את מטיילת?

נפשי עייפה
וקר לה
ימים היא מתעופפת מחפשת את משכנה
אך אין בנמצא.
ומר לה
אוי, מה מר.

נחה היא מדי פעם
על השאריות שבדרך
אבל לא מגיעה לשום מקום מיוחד
לא ליעד שלה
ובדרך לא דרך

ארמונות ציפייה בניתי בחדרי
הם כבר גבוהים
וחצר בדידות אותם מקיפה

בלילה, בין הלא שפוי
למציאותי
בין המאוד רצוי שיהיה מצוי
לבין ה-לא כאן איתי
נמסה
מתפוררת
מנסה
אבל מוותרת
ומשום מה... לא זוכרת

                                               28.09.07