|
לא ידעתי כאב עד פרשת מדרכי
געגוע לא הכרתי
נראה כפתאום חשכו עיניי
באור לבן,
חמוץ.
ומר לי
מר לי שאת לא כאן
כמיהה
רגש ריק
מאושר הוא האדם שיודע להתאפק
השתוקקות אינסופית מכילה את ימיי
מעלה לי חיוך
מרגיעה
אם היה מתווסף לו
חוסר וודאות
קץ לחיי הייתי מאחלת
איפה את אהובתי?
איפה את מטיילת?
נפשי עייפה
וקר לה
ימים היא מתעופפת מחפשת את משכנה
אך אין בנמצא.
ומר לה
אוי, מה מר.
נחה היא מדי פעם
על השאריות שבדרך
אבל לא מגיעה לשום מקום מיוחד
לא ליעד שלה
ובדרך לא דרך
ארמונות ציפייה בניתי בחדרי
הם כבר גבוהים
וחצר בדידות אותם מקיפה
בלילה, בין הלא שפוי
למציאותי
בין המאוד רצוי שיהיה מצוי
לבין ה-לא כאן איתי
נמסה
מתפוררת
מנסה
אבל מוותרת
ומשום מה... לא זוכרת
28.09.07 |
|
|
אל תעלה על אשה
הרה שכרסה
מתעגלת
ותנסה לספק יצרך
במגע מלפנים.
גל יתנשא
ביניכם, ולשוא
תאמץ חלציך,
היא תחתור, ואתה
על סיפונה
תטלטל.
אלא הפוך אותה
וטעם משושן
אחוריה.
נהג באשה כבועל
את בחורו
במיטה.
דיוסקורידס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.