את מהקצה השני מספרת לי על אושר
הקול שלך צלול יותר
בחצי הורוד של העולם.
את משתמשת במילים מרפאות כדי לתאר התרחשויות קטנות.
איך הוא עושה לך תה אחרי הצהריים.
איך הוא שוכב איתך לאט.

בינתיים היא מתחפרת בסלסילות עגבניות רקובות
בינתיים נמרחת במיץ האדום-אדום הזה,
גם ככה היא אנמית, היא אומרת.
"רואים לי מתחת לעיניים" היא מקרבת את הפרצוף שלי לעיניים
שלה,
"את רואה?"

הוא מזיין מחשבים
יש נשים יפות בתוך מסכים גדולים
הוא מדבר על בדידות
יש משהו בנאלי בשיחות שלנו,
אבל לא אכפת לי.
לא אכפת לי לדבר איתו על כל הדברים הלא חשובים האלה,
על החשובים אנחנו הולכים לישון.

ועלייך אני לא כותבת.
כרגע אנחנו
אותיות שבורות.