נח לי בין חורבות טירה
אל מול גדות הריין.
מעבר לגלים קוראת לי לורליי.

לכל איש לורליי שלו,
לכל אחד יש שיר.
אבל את זה שלי, אין מלבדי מכיר.

עלמה שחרחורת ונאווה
כאהלי קידר
הופיעה למולי בערב קיץ זר.

בערב קיץ מסתורי
הופיעה עלמתי
וקול שירה הרך נגע בנשמתי.

העולם נמוג מנגד
ונשארנו שניים,
עם משב הרוח רוחפים על מים.

אופל לילה עטפנו.
מבעד לסופה
דמות נערתי כשחר נשקפה.

כל הלילה סובבתני,
אבל עם בוא האור
ברגע הפרידה לא סבה לאחור.

ואז ידעתי - יום יבוא
בסוב חוט השני,
אותה פגישה הרה הייתה לאסוני.