ורד טנדאי / לבד |
הצלקות עמוקות מדי
הסיוטים חוזרים על עצמם
הם רודפים אותה
לא נותנים לה מנוחה
היא בוכה בלילות
והזמן לא עובר
היא מתמוטטת
בינה לבין עצמה
זה רק בינה לבין עצמה
להתמודד היא לא יכולה
היא גם לא יכולה לברוח
הכול חוזר אליה
הכול רודף אותה
מכל כיוון
היא לכודה
היא כבר לא יכולה לברוח
הרגליים לא נושאות אותה יותר
מדממת על הרצפה
אין אף אחד שירים אותה
אין אף אחד שינחם אותה
היא גוססת
היא לבד
היא תמיד לבד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|