בין צנונית וגזר
אך בטור - כולו מבני מינה,
יושבת אחת ללא עזר,
ככל ירק מרק
בגינת הירק.

אך בל נאמר סיפור עצוב הוא,
שכן  - אין זו סתם אחת נשכחת.
וכשעומדת הבטטה מול הסלק מתייפייפת,
תניף אף היא גבעול ואף עלי כותרת.
אך את לבה -
             זו גברת בצל -
                          לא תקלוף,
                                      אין היא פותחת.

ומעשה מספרים בערוגת הבצל,
בו ניסה ירק זר להביט בהיכל.
אך הסיט קצה קליפה -
             אור מקסים ורגיש
מיץ חריף צין - צינים,
אל עיניו של האיש.

ויהי לימים אחדים,
מקץ ליל של נדודים,
הרהרה העלמה מתק פנים בצלה,
אך חשבה לעצמה:
                        זה סקנדל!
הנה בא זה העלם,
                    ליטף עלעליי,
         וישב למשמר,
                   ונשק רגביי,
        ומחה דוק דמעה,
                            והשיר אף קליפה...

ופתח מלוא עין,
               והנה רך לבבו,
                     וצמא אל דמעתי -
                           מקליפה של מעיל -
                               עד לפנים בצלותי,

ולמה אסמא את עיניו,
בקול צחוק צין ציניי,
כבורחת מפניו,
                אל... ערימות הבצל שבשוק?