את פוקחת עיניים
ואני נושק לך נשיקת בוקר טוב
לא במובן הרגיל אלא בשלי
נשיקת תודה על
המוזיקה שנושמת מפנייך
שעושה לי בוקר
טוב.

אני שם תקליט והוא מסתובב לו
רק בשבילך הוא מתמרן סיבובים
מסביב לאבק כדי לנקות לך את רעש
התנועה מבחוץ עם צלילים משלנו רק
שלנו.

את רוכנת מעל השולחן ומסדרת שיערך
מאחורי אוזנך ואני נוטה לכיוונך כמו פרחים
שנוטים לשמש בעת זריחה ונושק לך
קטנה על האף.

יש משהו באופן בו את שוחה ביקום הזה
ההתרחשות שלך, כמו שיר שמצייר רגש בכל אות
ואת הצבעים והמכחול ואני וכל האחרים הקנבס
הפשוט שזוכה לאדוות העדינות שלך.

האוויר אותו את טובלת בטעמים חדשים
הימים בהם את מגלה לי עוד על אהבתי
בבואת שפתייך כשעיניי עצומות
כל אלו אינם במילים
הם אינם.