אני חשבתי שאכפת למישהו.
אני תמייד הייתי שם בשבילם.
כשהייה להם קשה, שהייה להם טוב, שהם בכו וגם כשהם צחקו.
הכל היינו עושים ביחד... וחשבתי שייש בנינו הבנה... חשבתי שיש
אהבה הדדית כזו שלא נגמרת... שהולכים איתה עד הסוף.
שמוכנים לעשות בשבילה הכל, מוכנים לנסות לפחות.
התאכזבתי,
זה כאב לי לקבל את האמת המרה הזו בכזאת מכה.
ולהם לא היה אכפת... לא עשיתי את זה בשביל תשומת הלב... אבל
באיזשהיא דרך רציתי שיבחינו,
שגם לי כואב, ואני צריכה כתף לבכות עליה..
שגם לי יש פעמים שאני רוצה להתפרק ולצחוק בלי סוף,
שגם אני בסך הכל רוצה הבנה ואהבה כזו אין סופית... כזו שהולכים
איתה עד הסוף... מוכנים לעשות בשבילה הכל...
ואני ניסתי...
ואתם לא נתתם לזה צ'אנס...
והכאב הזה שפה עכשיו לצידי זה באשמתכם... אבל יותר באשמתיי...
שנתתי לכם לסחוף אותי אליכם... ונתתם לי לאהוב אותכם כ"כ...
ונתתם לי ככה להפגע ולהשאר לבד.
שוב לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.