אני זוכרת שהרגשתי את חום הגוף שלו, והעיניים הכחולות היו כל
כך אמיתיות,

וידעתי שאם אני לא אחבק חזק מספיק זה ייעלם והוא כבר לא יהיה
שם.

הוא היה בדיוק איך שזכרתי אותו, בעיקר אצילי שכזה, עם החיוך
האוהב הזה הישן.

הייתי משום מה יותר גבוהה ממנו, עמדתי על משהו.

הוא היה עם אותו הג'קט הרגיל, אבל הכובע לא היה על הראש.

בזמן החיבוק נשקתי למצחו, והרגשתי שהכל חוזר אלי, חזרתי שנה
וחצי אחורה.

וכל זה היה רק רגע קטן אחד מתוך החלום.

זה היה כל כך מוחשי.

אני מתגעגעת גם אם אני לא חושבת עליך כל יום.

אני אוהב אותך תמיד.

והכי אני מפחדת שזה יקרה שוב, ששוב אני אאבד אדם יקר לי כל
כך.

ושהגוש הזה בגרון יחזור, לכולם.

אבל איכשהו אני יודעת שאתה לא תתן לזה לקרות, אתה אוהב אותנו,
גם אם לא אמרת את זה תמיד, ידענו.

תשמור עליה, בבקשה.