האמת... שהוא עוד למד איתי בתיכון, לפני שנפגשנו איזה יום אחד
באוטובוס מהבסיס ולא זכרנו מאיפה אנחנו מכירים וזה גם לא שינה
כי הנעמנו אחד את זמנו של השני בשעה וחצי נסיעה הביתה.
ואז ביום סטודנט ההוא כשנתקלנו אחד בשני כי הוא סטודנט ואני
סתם מתמוגגת מאריק ברמן...  נזכרנו שנפגשנו באוטובוס כמעט שנה
לפני ושבכלל הוא בעצם למד בי"ב 3. הוא שתה אז בירה ואני שייק
פירות והצחיק אותי שהוא ידע את כל המילים של 'שער שש.' הוא
הקפיץ אותי ואת חברה שלי הביתה ולקח את המספר. לפעמים משהו
כל-כך הרבה זמן מתחת לאף שלך שאתה לא שם לב.

"אז רגע, שאני אבין, את לא עושה עם עצמך כלום כי אף אחד לא
מכריח אותך?" הוא מדליק סיגריה, שואף, נושף ומביט בי במבט חצי
מרחם.
"אפשר להגדיר את זה ככה." אני עונה לו מעט מובכת, עד היום לא
באמת דיברנו על דברים ככה.
"זה לא קצת משעמם?" הוא שואל.
"זה לא כאילו אני לא עושה כלום בכלל, פשוט לא צעדים קיצוניים
כמו למצוא עבודה חדשה או להתחיל ללמוד או לעזוב את הבית."
"אז בגיל 30 נראה אותך עדיין אצל אמא משקה את העציצים וקמה
בצהריים למשמרת במסעדה אלא אם מישהו יכריח אותך לבצע שינוי
קיצוני?" הוא מחייך ויש לו חיוך כזה שרואים גם בעיניים ואני
מרגישה איך משהו בתוכן לוקח ממני צעד אחורה אבל מחזירה חצי
חיוך.
"אני כבר באמת לא יודעת עומרי." אני נאנחת ולוגמת מבקבוק המים
שמונח לידי על הרצפה, "ובכלל, מה התוכניות הגדולות שלך?" אני
מתאמצת להישמע צינית, זה לא ממש עובד לי.
"אני חושב שכשאני גר ביחידה גם אם זה בבית של ההורים, מנהל
פאב, מסיים שנה שניה כלכלה ומנהל עסקים ודואג לחברה שלי כשהיא
משתכרת כי איזה אקס שלה נמרח לה מול העיניים על איזה כוסית
במועדון, אני במצב די טוב." החיוך לא יורד לו מהפנים, "לא
ככה?"



לפעמים... החיים נראים כמו שלולית של קיא, כזאת שאפשר לבהות בה
שעות כי כשאני שיכורה, מה יכול להיות יותר מרתק מאיך נראת
ארוחת הערב שלי אחרי עיכול בריא.
כי צהריים מאוחרים במשרד, ערבים של פאבים ולילות של חיבוק שלא
נדבק לפעמים נשטפים מעליי רק עם משקאות שיש להם טעם של אקמול
נוזלי ונשיקות שאני לא אזכור לעולם.
לפעמים... נכנעים לזרם המים המטורף הזה של החיים ופשוט נותנים
להם לסחוף אותך אל השום מקום.
מזל שאלוהים ברא לי קצת כבוד עצמי ומודעות. או שאולי מזל שהוא
נתן לי חברים טובים שישמרו עליי.

"איפה ליטל ומאי?" אני פתאום קולטת שאנחנו עדיין יושבים בחניון
של המועדון ובלעדיי מי.
"את בדיליי עצבני גברת טל." הוא צוחק ואני מצידי נותנת בו מבט
זועם. כתגובה לזה שהוא מבין את הרמז הוא עונה- "בבית, בטח אחרי
מקלחת ישנות, רבת איתן מסיבה לא ברורה שמצאת לעצמך ואמרתי להן
שאני כבר אקח אותך."
"והן סמכו עליך?"
"אני חושב שאחרי שאת יוצאת איתי כבר חודשיים וחצי, הן די
השתדלו." הוא מרים גבה ואני יודעת שאלכוהול הוא לא תירוץ לא
לחשוב לפני שאני פולטת שטויות מהפה בטח לא אחרי איך שנראה הערב
שעבר על כוחותינו.
"סליחה." אני אומרת ובולעת את הגוש שמטפס לו לאיטו במעלה הגרון
שלי ומוחה טיפה שברחה ממנו לקצה העין.
"זה בסדר הילה." הוא מקיף אותי ביד הגדולה שלו ואני מניחה את
הראש על הכתף שכל-כך התרגלתי לאחרונה לישון בשקע שלה. השמיים
מתחילים להתבהר וזה שוב בוקר שבת שמתחיל בזמן הלא נכון במקום
הלא נכון.



יש תמיד את הרגע הזה בבוקר שפתאום הכל נהיה אפור-לבן ויש שקט,
כל-כך הרבה שקט. ואני מחכה ליום שיבוא וישטוף את הכל בצבעים של
טלוויזיה שפיתחו הרבה אחרי השנים שתמימות הייתה תמימות וסאונד
של מערכת קולנוע ביתית. מה שהדור הבודד שלנו מעניק לעצמו בתור
נחמה, לעיתים מפתיע אותי.
כשההווה מוקף במשברי זיכרונות וחלומות עתידיים מעורפלים אני לא
בטוחה איך אפשר לנצח במלחמה היום יומית שנולדתי אליה. כי לא
תמיד יש חשק להתעקש או לבלוט או להוכיח או לנצנץ מעל לכל.
לפעמים פשוט בא לי להיות אני.
אני אני אני ואני.

"לא נמאס לך ממני?"
"את מתישה אותי לרגעים." הוא נאנח ומצית עוד סיגריה.
"אז למה אתה פה בכלל?" אני נרתעת ומתרוממת ממנו, נשענת על
הקיר.
"כי כשאני קם לידך בבוקר אני נזכר שנרדמת בלילה לפני ואת ישנה
כל-כך יפה שזה מספיק."
"אז אתה איתי כי אני יפה כשאני ישנה?" אני אומרת בטון לא
מבין.
"אני איתך כי אין דבר שכרגע מרגיש לי יותר טוב מהרגעים האלה,
כי יש יותר רע מטוב וכי אני מכיר אותך ואני יודע שאם אני הייתי
מרגיש שאני מתפרק ומקיא באמצע מועדון... היית שם בשבילי."
"איכס קיא." אני מעקמת את האף והוא צוחק ומתכופף אליי ומנשק
אותו.



כשאת בת 22 וקרמבו, לפעמים החיים שלך יכולים להראות כאילו הם
הדבר הכי קשה שאדם אי פעם עבר בחייו. ורק לך כואב במחזור. ורק
את לא מסתדרת עם הבוסית. ורק את רבה עם החברה הכי טובה על
הבחור ההוא על הבר. ורק את משמינה מאכילת יתר של סלטים. ורק
המייקאפ שלך לא באמת עוזר לחצ'קון המטורף שאת הבחורה הראשונה
בעולם שצומח לה באמצע המצח אחד דווקא בדייט ראשון. רק את מבינה
כמה זה קשה ללכת פעם ראשונה לים בבקיני או להיות חסרת ביטחון
פעם ראשונה במיטה. ורק את צריכה אלכוהול כדי להשתחרר ולהתחיל
לרקוד. ורק לך לא מסתדר התור לקוסמטיקאית עם הישיבת צוות שלא
מוכנים דווקא לך לוותר עליה. רק את יודעת באמת איך זה מרגיש לב
שבור בחורף ורק את שונאת ימי אהבה ורק כשאת עוברת בחנות ההיא
ורואה את ג'ינס החלומות שלך, אין את המידה. רק לך נהיית פריחה
לפעמים אחרי הגילוח. ורק לך אמא יושבת על הראש כדי שתתחילי
ללמוד ותמצאי כבר בעל. ורק את היית צריכה לחכות רבע שעה בכניסה
למסיבה ההיא למרות שאת בחורה ורק לך נדבק ריח של סיגריות
בפאבים לשיער והבושם מתפוגג מהר מדי. רק את מבינה כמה מנחם זה
לפעמים לישון עם דובי. ורק את מבינה מה זה כשכולם טועים ואת
צודקת והם לא מבינים כלום. רק את יודעת כמה חשוב זה חיבוק. ורק
את חושבת לפעמים איך דברים היו יכולים להראות אחרת.
רק את צריכה שיאהבו אותך כדי שתאהבי את עצמך?

בוקר טוב.



31.8.07