כל כבוד הילה,
אין באפשרותי להללך,
לא אגיד חדש על חיוכך
המותיר שובל סדוק של חיוכים,
לא אאשים את חברייך, הוריך
שלא הביטו למציאות ברזי העין.
בלכתך אל מרחבי האושר
נותרה תדהמת העיר והשתיקה
המתרוצצת בין הבתים האפורים,
לא, לא אגיד מילים יפות
רצית בבריחה
אז פיזרת לך חיוכים אחרונים
כאילו היו עלי שלכת
והותרת געגועי אבלות
בלבבות מלאי ייסורים,
אז כל הכבוד הילה
בחרת בדרך הקלה
בלכתיך בסתיו.
מוקדש להילה ישראל
אשר הותירה עיר שלמה בזעזוע
ההתאבדות הנועז.
וכאב שלא נגמר...
אז:
"אל תתנו לפחדים להשלות לא
אל תתנו ללחצים לשלוט." |
