ברטה כץ / אז''ל |
פורצות מתוך מצחי בנטפים גדולים
שמתקשים על הצדעיים: קצב העונות
מואט, מועט - שתיים, את
ואני, לנצח בזו אחר
זו. ומה בעצם רציתי ממך
את חייך, בחייך, לחייך
שטופות דם, עוד
מוקדם לשפוט.
בעצם רציתי ממך
את הפצעים, שתי וערב
משקל נגדי, שתיצמדי
ונידבק, כמו חימר.
מה יכולתי לומר.
ואת קמת בצהריים וקנית בשוק
תבניות כיאסטיות לפי המשקל
בלי טעם, אבל, ושילמת בדמי
ימיך, מילה במילה,
עד שאז"ל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|