בלי המגע הקטן המובן מאליו, הקריר המתוק, העדין. מלטף
איברים. אילו חיים? ודאי עצובים היו בלי עיניים חומות
כהות בוהות לוחשות, סוד. עורגות. איך היינו מסתדרים
ללא כף יד קטנה מטפסת רוקדת במעלה הגב
פוסעת אט אט ונעצרת בעורף. מוצאת מנוחה.
מכסה. כמה עיוורים יכולנו להיות אלמלא היינו רואים
שביב הרעד הקל בקלים
החורץ את גופה, מפלח לשניים
מותיר אחריו רק מים
וים. ין ויאנג.
אהבה ולא כלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|