יש משהו מטשטש בתקופת החגים
יותר מדי שמחה, עד שכבר קשה לראות
בין הארוחות, המשפחה והשירים
מחפשת פינה לברוח אליה כדי לבכות.
יש משהו אבסורדי בבגדים הלבנים
באושר שמסתובב לו באוויר
מול הדמעות שלי המנסות לנחם
את הלב שרק הולך ומשחיר.
אני מנסה למצוא את עצמי
מתלבשת,
מתאפרת
ואני הכי יפה שאני יכולה להיות
כולם צוחקים אז גם אני צוחקת
אין מקום לטעויות.
וכולם מחייכים,
כי חג
זה רק הראש שלי שיודע להיות כל-כך מודאג.
וכולם מרוצים
הנה הנסיכה שתאיר את החדר
ותנעים את זמננו בקולה הערב
ואני בתוך עצמי,
תנו לי זמן לעשות קצת סדר
להבין מאיפה בא לעזאזל
כל-כך הרבה כאב. |
