|
הדקה הכי פשוטה
בסוף יום ארוך
מדברת בעד עצמה.
כשהאיפור מוסר
הגופייה הצמודה
מוחלפת בחולצה גדולה
המכנס ההדוק
מוחלף בבוקסר
החיוך המזויף יורד
השפתיים מתיישרות
המעטה הקשוח מתמוטט
העיניים שבות לעצבות האופיינית
ההרהורים שבמהלך היום
נדחקו לאחור
מוצאים את דרכם
ולא נותנים מנוח
האנשים שהקיפו
מתפזרים לאיטם.
בשעות הקטנות של הלילה,
לבד,
נותר רק המובן מאליו. |
|
|
אני רוצה לתקן
עוול נורא שנעשה
למרקס. מה שהוא
בעצם אמר, וזה
סיפור אמיתי,
היה "הדת היא
אופיום להמונים,
ונחמתם היחידה
של החלשים
והמסכנים",
כלומר הדת היא
דבר טוב. זה
שלנין הוא חתיכת
טמבל וקיצץ את
המשפט באמצע, לא
אומר שמרקס
טיפש. זהו.
רמבו 2 משנה את
ההסטוריה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.