אדויל שפיגל / האהבה שלי לתאטרון |
מקשה על לבי
צופה אני בבמה
הקורצת לי מאיזו פינה
רוצה לרוץ, לדלג עליה
להיות לרגע קט מישהי אחרת
אך שוב ממני היא חומקת
רוצה כל כך לנגוע בה
ללטף עם דמעותיי
לצחוק ושכל הקהל
יביט בעיניי
רוצה להיות מלכה ואחר כך משרתת
לתת יד לאיזה אהוב
ועל הבמה ללכת
אין כמו הבמה
קסם שאינו נגמר
ניצוצות באוויר
ועוד רגע מאושר
לבכות, לצחוק
לצעוק ולחלום
על הבמה אני הכל
ולא כלום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|