בס"ד

אחרי החודש הלא פשוט שעדיין לא עבר, מתקלחת היום כבר בפעם
השלישית, מתחננת בפני המים המתוקים שזורמים אליי דרך הכינרת
המזוהמת והיפה שלנו, שתנקה ממני כבר את כל החודש הזה. להפתעתי
זה די הצליח, בעצם אני לא יודעת אם זאת הצלחה כזאת גדולה.
יצאתי מהמקלחת בלי מגבת, נתתי לסירחון לטפטף ממני אל הבלטות
מתחתי וליצור שלולית שקופה כמו הכאב שלי. הבטתי על עצמי דרך
הראי הישן בחדר הלא פרטי שלי וראיתי השתקפות .היא אפילו לא
הייתה מוכרת לי. זה גם בכלל לא מוזר לי. וזה מוזר! המקלחת הזאת
הייתה שונה, אני חייבת להודות. הכל התנקה ממני, הכל. עד
שהרגשתי ריקנות, ריקנות עצומה!!! כמה שאהיה מוכשרת בכתיבה, צר
לי שלא אוכל לתאר את גודל הריקנות שנשאבתי לתוכה בין-רגע. היא
הייתה כל כך ענקית עד שהבטתי בשלולית שיצרתי וראיתי בה את
ההשתקפות שלה. וזה לא דיכאון, שלא תבינו לא נכון. זה מחזמר של
רגשות בתוכי, מה זה דיכאון? דיכאון קטן עלי. יש בתוכי דיכאוני
שכזה. אני מטפחת אותו יפה מאוד! ואף פעם לא מקפחת, אפילו לא
לשנייה. במחזמר יש המון שירים: אחד מהם עם ריקוד, אחד עם
תלבושות יפות, בהוא תתאהבו יותר, בהוא בטוח פחות. אבל את
הדיכאון היפה שלי אף אחד לא אוהב. היי, אל תברחו. כבר אמרתי,
אני לא בדיכאון!! פשוט אני מרחמת עליו, הוא חבר שלי טוב, מה זה
טוב!!! גדלנו ביחד! תשימו לב גם אליו. לפעמים הוא נחמד, הוא
הבטיח לא להדביק אתכם. אבל בינינו, זה לא בשליטתו. אבל אין לכם
מה לדאוג. גם אם תידבקו. יש קסמים בימינו, הם יהפכו אתכם
לרובוטים תמימים ומתוקים עד כדי כך שהדיכאון יהפוך להיות רק
ידיד של שלום-שלום.  זה יהיה ממש כואב, אני מודה. לא רוצה
להפחיד אתכם או משהו, פשוט מנסה להסביר אותו. אולי תרצו להכיר?
תרגישו לבד, כל כך לבד! סליחה לא לבד, בודדים. סליחה, בודדים
זה רבים, תהיה בודד! אני אתן לכם דוגמה, לא אישית , לא שאני
מבינה בדיכאון כל כך. רק מקשיבה לו לפעמים. אתם מכירים את זה
שאתם בתוך סיוט, ממש בתוכו, לרגע לא חושבים שזה חלום. אבל סיוט
רציני, לא סתם , פתאום אתה מרגיש בבועה שאף אחד לא יצליח
להוציא אותך ממנה, מנסה לגעת במשהו, להגיע למשהו ולא מצליח.
פתאום אמא בוכה, אבא חולה, אתה מת!!! ואז אתה מתעורר מזיע,
דפיקות לב מהירות, לא מבין מה איתך. ואז בא השלב הכי מספק -  
ה-ה-ק-ל-ה הענקית הזאת!!!  שזה לא אמיתי, זה רק חלום טיפשי.
אממ ... ככה אני חושבת שמרגישים בדיכאון, רק בלי ההקלה. זה
פשוט נתקע שם בין הלב לגרון ולא יוצא. אצלי הוא כבר בנה לו
בית. החלטתי לאמץ אותו. שישתתף יותר במחזמר שלי.
אל תתרחקו ממני, אני לא בדיכאון.